סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

אחד בפה ואחד בלב / רפי זברגר

בבא מציעא דף מט ע''א 

 

הרקע

ראינו בתחילת הפרק ובדף הקודם, כי אדם אשר נתן כסף לביצוע עסקה, למרות שאינה מסיימת את העסקה וניתן לחזור מן הקנין, אמרה המשנה, כי מי שאינו עומד בדיבורו – הקב''ה פורע ונותן לו עונש, כמו שפרע מדור המבול ודור הפלגה. 
 

הנושא

הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים, האם קללת ''מי שפרע'' ניתנת רק במקרים בהם ''עשו מעשה'' ונתנו כסף לביצוע עסקה ואחר כך חזרו בהם, או גם "בדיבורים בלבד", ללא ביצוע מעשים.
דברים – רב אמר אין בהם משום מחסרי אמנה, ורבי יוחנן אמר: יש בהם משום חסרי אמנה. לפי רב, אם רק דברו ולא עשו מעשים, אין זהו בעיה כלל ולכן גם אין ''קללת מי שפרע'', לעומת רבי יוחנן הסובר כי כבר בשלב של דבורים, אדם מחויב לעמוד בדיבורו, ואם חוזר בו – מקבל ''קללת מי שפרע''.
מקשה הגמרא ממדרש חכמים (תורת כהנים, פרשת קדושים) הדנה על הפסוק: מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֪דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם...(ויקרא, י''ט, ל''ו). פסוק זה מדבר על כך שיש לדייק במשקל ובשקילה, כך שאם אדם מוכר משהו במשקל מסוים, שיהיה באמת שוקל במשקל זה ולא פחות, שאם לא כן, הרי הוא עושה עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט (שם ,פסוק ל''ה):
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מה תלמוד לומר, וְהִ֥ין צֶ֖דֶק , והלא הין בכלל איפה (נאמר לפני כן אֵ֥יפַת צֶ֪דֶק), אלא לומר לך: שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק.
רבי יוסי לומד מהמילים וְהִ֥ין צֶ֖דֶק אשר לכאורה מיותרות, כי יש ''לעמוד מאחורי המילים שלנו'', וכל אמירת ''הן'' תהיה בפועל חיובית, ואמירת ''לאו'' תהיה בפועל שלילית.. אנו רואים מכך, כי כבר דיבורים ''מחייבים'' וקשה על שיטת רב, הסובר כי "דברים" - אין בהם משום חסרי אמנה.
עונה הגמרא: רבי יוסי לומד מהמילים וְהִ֥ין צֶ֖דֶק שלא יהיה אחד בפה ואחד בלב. כלומר, אל לא לאדם לומר דבר אחד, ולחשוב בליבו דבר אחר לגמרי. ''שיטה'' זו מיוחסת לבלעם הרשע, אשר ''דיבר מילים מאוד יפות'', אבל בפועל, ליבו היה עם בלק, ורצה מאוד לקלל את עם ישראל.
 

מהו המסר?

להתרחק כמו מאש מהתנהגות של ''אחד בפה ואחד בלב''. זה מוכיח דברים לא טובים על האדם. חוסר מהימנות, חוסר צדק ויושר, מניפולטיביות ועוד תכונות לא טובות. הדבר נכון בכל תקשורת, ובוודאי תקשורת הורים וילדים.
הורים האומרים דבר אחד, ומתכוונים בעצם לדבר אחר, בבחינת ''אחד בפה ואחד בלב'', משדרים מסר, ש''אין על מי לסמוך'', ובסופו של דבר, מגלים הילדים זאת די מהר, ואז הנאמנות המשפחתית נפגמת מאוד.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר