סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ל"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא מציעא
דף לז ע"א

 

"יהא מונח עד שיבא אליהו" - אז יתברר הדבר ברוח נבואה או בהודאת בעלי דינים?

 

מצינו במכילתין כמה פעמים שכאשר אין בידינו להכריע בדיני ממונות, "יהא מונח עד שיבא אליהו", כגון בפירקין (לז ע"א): "שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים, זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים, נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו. אמר רבי יוסי, אם כן מה הפסיד הרמאי, אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו" וכו', וכיו"ב בכמה דוכתי במכילתין (לעיל כ ע"א; כח ע"א, ועוד).

פשיטות הדברים היא, שכשיבא אליהו זכור לטוב יגלה לנו על פי נבואה למי שייך ממון זה, ועל פיו יוכרע הדבר לנכון. אבל על כך עולה התמיהא, הלא ידוע הכלל ש"תורה לא בשמים היא", והיאך אם כן נוכל להכריע על פי דברי נבואה מפי אליהו הנביא זכור לטוב.

ואמנם הרחיד"א בספרו 'פתח עינים' (כאן וכן ב'ראש דוד' פר' נצבים וילך וכן ב'ברכי יוסף' או"ח סי' לב ס"ד) הוכיח מזה שיש לחלק בין ספיקא דדינא לספיקא במציאות, כי רק כשיש ספק בדין ובהוראה, אין מכריעין על פי נבואה משמים, אבל כשעצם הדין ברור לנו כשמלה, והספק הוא רק במציאות, כמו בכל אלו הדברים שהם ספיקא דממונא, כאשר בעלי הדין נחלקים זה עם זה - למי שייך ממון זה, שפיר מכריעים על פי רוח נבואה היורדת מן השמים, והרחיד"א הביא עוד כמה הוכחות לזה, וציין גם לדברי ה'משנה למלך' (הל' אישות פ"ט ה"ו) שכתב כן.

ונאה להביא בזה אימרא טבא דמתאמרי משמיה דראש ישיבת פוניבז' הג"ר יוסף כהנמן זצ"ל (ראה 'ארזא דבי רב' יבמות טז.), שבזה מובן ההבדל שמצינו בהרבה 'אבעיות' בש"ס שהסיקו ב'תיק"ו' שהוא ר"ת: תשבי יתרץ קושיות ואבעיות, ואילו לענין ספק בממון הלשון היא: "יהא מונח עד שיבא אליהו", למה כאן נקרא בשם תשבי וכאן בשם אליהו. כי כלפי איבעיות שהן ספיקא בדיני תורה, לא נקבל ממנו כי אם כשיתגלה בגופו ויהיה חכם כשאר חכמי התורה - בלא נבואה (ראה שו"ת חת"ס ח"ו סי' צח), ולכן נקרא בשם תשבי, שהוא שמו הגשמי, משא"כ לענין ספיקא דממונא, כגון במנה שלישית של מי היא, מאמינים אלו גם ברוח נבואתו, ושפיר נקרא בשם הנבואה שלו, שהוא אליהו, ודפח"ח.

אמנם, הרחיד"א עצמו הביא לדברי מהר"ם חביב בספרו 'כפות תמרים' על הגמרא במס' יומא (עה.) לגבי המן: "'והוא כזרע גד לבן' (שמות טז, לא)... - 'גד', שמגיד להם לישראל אי בן תשעה לראשון ואי בן שבעה לאחרון", וברש"י: "לפי שנאמר (שם, יח) 'וימודו בעומר', בין שליקט הרבה בין שליקט מעט מוצא עומר לגולגולת, ואם נמצא יתר בבית הראשון בידוע שבן תשעה לראשון הוא, ואם בבית האחרון בידוע שבן האחרון הוא", ונתקשה מהר"ם חביב הלא כמה דיני תורה תלוים בהכרעה זו, וכיצד סומכים על הכרעה הבאה משמים, וכתב: "דמכח ההוכחות וההלכות היה פוסק הדין משה רבינו ע"ה אם הוא בן ז' לראשון או בן ט' לאחרון... והיו מפקפקים בדין ההוא, ולהוציא מלבם עשה להם אות ומופת של עומר...", ומכאן שגם בספיקא דמציאות - סובר מהר"ם חביב - אמרינן תורה לא בשמים היא.

וביישוב הקושיא שלפנינו לפי דעת המהר"ם חביב וההולכים בעקבותיו, יש להביא דברי ה'בני יששכר' בספרו 'ברכה המשולשת' (על המשניות במשנה זו), שכתב חידוש גדול, כי כשיבא אליהו לבשר את הגאולה, יבא להתיר לבני ישראל את כל הספיקות בשליחות השי"ת, וכאשר יישלח מפי עליון להכריע את ספיקותיהן בדיני תורה בוודאי שנסמוך עליו, והרי לשון קדשו: "יהא מונח עד שיבא אליהו, הרבה תנאים ואמוראים היה רגיל אליהו אצלם, אבל אין זה מספיק, אם יש איזה ספק בדין ויבא אליהו אצל הדיין ויאמר הדין עם זה, כי לא בשמים הוא, רק כשיבא אליהו לכלל ישראל לבשרם ויתיר להם כל הספיקות בשליחות השי"ת, וכענין המקובל בתיבת 'תיקו' בגמרא, 'תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות'".

המורם מדבריו, כי גם ההכרעות בשאר איבעיות בש"ס תהיינה לעתי"ל על פי רוח נבואה, אלא, שבאם הן בשליחות המקום ב"ה, מצווים אנו לקבל אותן, ולא שייך לומר אז 'תורה לא בשמים היא', ולכן שפיר נסמוך על אליהו הנביא גם בהכרעת ספיקא דממונא, כי בבואו לבשר את בשורת הגאולה שפיר סומכים עליו בדיני תורה. וחידוש נוסף עולה מדבריו, כי עתה בזמן הזה כשצדיקים וקדושים זוכים להתגלות אליהו זל"ט, אין יכולים לסמוך עליו בהכרעת בעלות הממון, ד'לא בשמים הוא', ולא נשלח להודיע הדברים בשליחות השי"ת, אמנם לפי דעת הרחיד"א וההולכים בעקבותיו שפיר סומכים עליו, כי בספק במציאות סומכים עליו בכל ענין.

יישוב נוסף לעיקר הקושיא מצינו בדברי הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעזיבוז זי"ע, כמובא בס' 'בוצינא דנהורא' (ירושלים תשס"ו ח"א עמ' קמד), בזה"ל: "'שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים וכו' יהא מונח עד שיבא אליהו, והקשה, הגם שיאמר אליהו שהמאתים של זה, הלא כתיב (דברים ט, טו) 'על פי שנים עדים יקום דבר', ולא חלקה התורה בין משה רבע"ה ובין הדיוט (עי' ב"ב קנט.). ותירץ, כי בביאת אליהו זל"ט יהיה רק אמת, ויבוטל השקר מן העולם, ויודה כל אחד כמה שהפקיד ויתברר האמת ממילא, ולא יצטרך הוא זל"ט לאמר כלל". והיינו, כי מה שאמרו 'יהא מונח עד שיבא אליהו', אין הפירוש שהוא יגלה לנו האמת, אלא, שכאשר יבא אליהו, יתקיים מקרא שכתוב "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", וכולם יודו על האמת, וכך תתברר אמיתות הדברים על פי בעלי דינים עצמם (ראה עוד 'קובץ שיעורים' ב"ב אות תר"מ; קונטרס 'דברי סופרים' סי' ה אות ד).



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר