סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

זרימת החיים / רפי זברגר

בבא מציעא דף מה ע''ב 

 

הרקע

הגמרא בדף הקודם הביאה מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש בהסבר מחלוקת בית שמאי ובית הלל על במשנה במסכת מעשר שני (פרק ב' משנה ז'): בית שמאי אומרים לא יעשה אדם סלעין דינרי זהב ובית הלל מתירין. הדיון במשנה זו נסב על ''חילול מעשר שני''. כזכור, מעשר שני הינו אחד מחיובי תרומות ומעשרות של בעל הקרקע להפריש מפירותיו.
את פירות מעשר שני צריכים להעלות לירושלים ולאכול שם. מכיוון שיכול להיות כי כמות הפירות של המעשר גדולה מאוד, וקשה להעלותם לירושלים, במקרה כזה התירה התורה ''לחלל'' את הפירות על מטבעות, להעלות את המטבעות לירושלים ואז שוב לקנות מוצרים ולאוכלם בירושלים. 
אומרים בית שמאי, כאשר אדם כבר חילל את פירות מעשר שני שלו, על סלעים, אסור לחללם שוב על דינרי זהב, כדי להקל מעליו את משא הסלעים (משקלם של סלעים הוא כבד לאין ערוך על משקל הדינרים), ובית הלל מתירים. 
 

הנושא

ישנם מספר הסברים מהי מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש בהסבר מחלוקת בית שמאי ובית הלל במשנה לעיל. נשמע קצת מסובך, אבל לא כל כך. אנחנו נתמקד בהסבר האחרון, המתחיל שלוש שורות לפני סוף עמוד א', ונתאר זאת בטבלה הבאה. 



נסביר את הגזירה של בית שמאי ''שמא ישהה עליותיו'' – אדם המחלל את הסלעים שיש לו (אותם הוא כבר קיבל בחילול הראשון של פירות מעשר שני) בדינר, בעצם רוצה ''להקל'' על עצמו את המשקל שהוא מעלה לירושלים, שהרי בדינר אחד יש מספר סלעים. בית שמאי חוששים, שאדם שיש לו מספר סלעים אשר לא עולים לכדי דינר, ישהה ולא יעלה לירושלים, ויחכה עד שיהיו לו מספיק סלעים כדי לפרוט אותם על דינר.
בגלל חשש זה, בית שמאי אוסרים להחליף סלעים בדינר, ובית הלל לא חוששים לכך, ולכן מתירים לחלל סלעים על דינר. 
 

מהו המסר?

נראה כי מחלוקת בית שמאי ובית הלל, היא על ''דרך חיים''. האם אנו לחוצים וחוששים כל הזמן מה אדם עלול לעשות או שמא לא לעשות, ולכן גוזרים כל מיני גזירות, או שלא חוששים וחיים תוך כדי ''זרימת החיים''. בית שמאי, אשר כידוע מקפידים יותר, אנו למדים כאן כי הם גם ''חוששים'' יותר וחיים כל הזמן בפחדים. לעומתם, בית הלל, נותנים לחיים "לזרום" באופן סביר ורגיל, ולא חיים בפחד מתמיד מה יקרה, והיכן אנו עלולים לטעות וכדו'.
הלכה כבית הלל בדרך כלל, גם ב''דרך חיים'' זו. אל לנו לחשוש כל הזמן, אלא להשתדל לחיות ולזרום עם החיים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר