סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

בית הלל ובית שמאי ורבי עקיבא - כמי הלכה?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא מג ע"א-ע"ב

 

משנה. השולח יד בפקדון,
בית שמאי אומרים: ילקה בחסר וביתר,
ובית הלל אומרים: כשעת הוצאה,
רבי עקיבא אומר: כשעת התביעה.

1.
במשנה 3 דעות. בפשטות רבי עקיבא חולק גם על בית שמאי וגם על בית הלל.

2.
דינו של רבה:

גמרא. אמר רבה: האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה,
מעיקרא שויא זוזא השתא שויא ארבעה,
תברה או שתייה - משלם ארבעה,
איתבר ממילא - משלם זוזא.
מאי טעמא -
כיון דאי איתה הדרא למרה בעינא,
ההיא שעתא דקא שתי ליה או דקא תבר לה קא גזל מיניה,
ותנן: כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה.
...
תנן, בית הלל אומרים: כשעת הוצאה. -
מאי כשעת הוצאה? -
אילימא כשעת הוצאה מן העולם. -
ובמאי? -
אי בחסר - מי איכא למאן דאמר? והא תנן: כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה. ואי ביתר - היינו בית שמאי!
אלא פשיטא כשעת הוצאה מבית בעלים.

3.
הגמרא שואלת/מקשה האם דינו של רבה מתאים דווקא לשיטת בית שמאי במשנתנו.
לכאורה זו קושיה ולא רק שאלה, מפני שבפשטות יש לפסוק כבית הלל ולא כבית שמאי.

לימא רבה דאמר כבית שמאי! -

4.
ורבה מיישב שמחלוקת בית הלל עם בית שמאי במשנתנו לא קשורה באופן ישיר לדינו.

אמר לך רבה: ביתר - כולי עלמא לא פליגי,
כי פליגי - בחסר.
בית שמאי סברי: שליחות יד אינה צריכה חסרון,
וכי חסר - ברשותא דידיה חסר.
ובית הלל סברי: שליחות יד צריכה חסרון,
וכי חסר - ברשותא דמריה חסר. -

5.

אלא הא דאמר רבא: שליחות יד אינה צריכה חסרון. לימא רבא דאמר כבית שמאי? -

כלעיל בסעיף 3 גם כאן הגמרא שואלת/מקשה האם יתכן שרבא סובר/פוסק כבית שמאי.

5.1
והגמרא מסבירה את דברי בית שמאי באופן שדבריהם לא קשורים באופן ישיר לדינו של רבא.

אלא הכא במאי עסקינן כגון שטלטלה להביא עליה גוזלות,
ובשואל שלא מדעת קא מיפלגי.
בית שמאי סברי: שואל שלא מדעת גזלן הוי,
וכי חסר - ברשותא דידיה חסר.
ובית הלל סברי: שואל שלא מדעת - שואל הוי,
וכי חסר - ברשותא דמרה חסר. -

6.
הגמרא מקשה/שואלת באופן דומה לאמור לעיל בסעיף 5:

אלא הא דאמר רבא: שואל שלא מדעת לרבנן גזלן הוי, לימא רבא דאמר כבית שמאי? -

6.1
רש"י מסכת בבא מציעא דף מג עמוד ב:
"שואל שלא מדעת לרבנן גזלן הוא - גבי שולח את בנו אצל חנוני, דפליגי רבנן ור' יהודה, ואוקי רבא פלוגתייהו בשואל שלא מדעת, ואמר דלרבנן גזלן הוי, ומדאוקי רבא לרבנן בהכי - סבירא ליה לדידיה גזלן הוי, ואהדר לאוקמי מילתיה כרבנן, דהלכתא כרבים.
לימא כבית שמאי - אמרה."

רש"י מחזק את שאלת הגמרא, מפני שרבא מסביר את אותה משנה כחכמים [שהם רבים] וקשה לומר שדעת חכמים מתאימה דווקא לשיטת בית שמאי במשנתנו.

7.
וגם כאן הגמרא מיישבת שמחלוקת בית שמאי ובית הלל עוסקת ב"עניין אחר".

אלא, הכא בשבח של גזילה קמיפלגי.
בית שמאי סברי: שבח גזילה דנגזל הוי,
ובית הלל סברי: שבח גזילה דגזלן הוי. -

7.1
רש"י מסכת בבא מציעא דף מג עמוד ב

אלא הכא בשבח גזילה פליגי - והאי חסר ויתר דמתניתין - לאו ביוקרא וזולא, אלא במאי דחסרה, דהיינו גיזות, ובמאי שהותירה כגון אם נתעברה אצלו, דבית שמאי סברי: הכל ישלם, כר' מאיר דברייתא, ובית הלל כרבי יהודה, כשעת הוצאה מבית הבעלים.

7.2
ממשיכה הגמרא:

ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא:
הגוזל את הרחל, גזזה וילדה - משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: גזילה חוזרת בעיניה. -
דיקא נמי, דקתני: בית שמאי אומרים: ילקה בחסר וביתר,
ובית הלל אומרים: כשעת הוצאה, שמע מינה.

הגמרא תולה את מחלוקת בית שמאי ובית הלל במחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה, בית שמאי סוברים כרבי מאיר ובית הלל סוברים כרבי יהודה.

7.3
עד כאן הגמרא הסבירה את מחלוקת בית שמאי ובית הלל, וקצת קשה שמחלוקת בית שמאי ובית הלל תלויה במחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה, ולא להיפך.


7.4
אלא יש לומר שמחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה היתה ביסודה ידועה כבר בימי התנאים הראשונים - שמאי והלל.

8.
הגמרא מצטטת את שיטת רבי עקיבא.

רבי עקיבא אומר כשעת התביעה.

9.
שמואל פוסק כרבי עקיבא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי עקיבא.

10.
כיצד יכול שמואל לפסוק שלא כבית הלל שתמיד הלכה כמותם.

11.
אלא,
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור רפג:
יש מהראשונים שנראה מדבריהם שלעולם הלכה כבית הלל חוץ ממקום שנפסק בגמרא מפורש כבית שמאי [סדר תנו"א סי' יב; רי"ף ותר"י ברכות נא ב; כללי הר"י קארו בהליכות עולם ש"ה].

כלומר, לאמורא יש סמכות לפסוק [מסברא] גם בניגוד לכל כלל פסיקה קדום....

12.

... אמר ליה רבי אושעיא לרב יהודה: רבי, אתה אומר כן? -
הכי אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: חלוק היה רבי עקיבא אפילו במקום שיש עדים,
מאי טעמא - דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו,
ובי דינא הוא דקא מחייבי ליה אשמה. -
אמר ליה רבי זירא לרבי אבא בר פפא: כי אזלת להתם אקיף אסולמא דצור, ועול לגביה דרבי יעקב בר אידי, ובעי מיניה אי שמיעא ליה לרבי יוחנן הלכה כרבי עקיבא או אין הלכה כרבי עקיבא. -
אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי עקיבא לעולם. -
מאי לעולם? -
אמר רב אשי: שלא תאמר הני מילי - היכא דליכא עדים,
אבל היכא דאיכא עדים - לא. -
ואי נמי, דאהדרה לדוכתה ואיתברא,
לאפוקי מדרבי ישמעאל דאמר לא בעינן דעת בעלים,
קא משמע לן: דבעינן דעת בעלים.

גם רבי יוחנן חוזר ומדגיש שהלכה כרבי עקיבא.

12.1
מה"סיפור" בגמרא משמע שאמורא מאוחר [רב אושעיא] צריך לבדוק היטב אצל אמורא מוקדם [רב יהודה ורבי יוחנן] אם אמנם פסקו [כרבי עקיבא] בניגוד לכלל שהלכה כבית הלל.

13.

ורבא אמר: הלכה כבית הלל.

רבא חולק על שמואל ופוסק כבית הלל [לפי הכלל הבסיסי שהלכה תמיד כבית הלל].

13.1

רש"י מסכת בבא מציעא דף מג עמוד ב:

ורבא אמר הלכה כבית הלל - כשעת גזילה ואנן כרבא עבדינן, דהוה ליה בתראה.

רש"י מדגיש שהלכה כרבא שפסק כבית הלל מפני שרבא נחשב כ"בתראי" לעומת שמואל [ורבי יוחנן?] שפסקו כרבי עקיבא.

14.
פני יהושע מסכת בבא מציעא דף מג עמוד ב:

בפרש"י ורבא אמר הלכה כב"ה כו' ואנן כרבא עבדינן דהו"ל בתראה עכ"ל. ויש לתמוה דאין דרך רש"י בזו המסכתא לבאר פסק הלכה ולמה פירש כאן יותר,

הוא מעיר שרש"י לא נוהג בדרך כלל לפסוק, ומדוע כאן רש"י קבע "ואנן כרבא עבדינן".

14.1
ולי נראה שאולי רש"י סובר שבאופן עקרוני יש לפסוק כרבי עקיבא גם נגד בית הלל או מפני שרבי עקיבא נחשב "בתראי" [אם נאמר שהכלל של "הלכה כבתראי" תקף גם בדורות התנאים], או מפני הכלל שהלכה כרבי עקיבא מחבריו [אפילו אם הם רבים ואפילו אם מדובר ב"בית הלל"].

14.2
לכן אולי רש"י מדגיש, שיש לפסוק כ"בתראי" - כרבא - שפסק כבית הלל.
ואולי רבא עצמו סובר שאין הלכה כרבי עקיבא מחבריו [מרבים] - מבית הלל.

15.
הערה נוספת: אולי הסיבה ששמואל כן פסק כרבי עקיבא היא מפני שהגמרא ניסתה כמה פעמים להציע באיזה עיקרון הלכתי נחלקו בית הלל ובית שמאי.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר