לא יודע / רפי זברגר

בבא מציעא דף לה ע''א 

הרקע

הזכרנו בדף הקודם, כי משביעים שומר חינם שלא פשע בשמירתו, ועשה כל אשר נחוץ כדי לשמור על הפיקדון אשר ברשותו. היום נעסוק בגדרי "פשיעה".  
 

הנושא

הגמרא מספרת על אדם שהפקיד תכשיטים אצל חברו. לאחר זמן, תבע המפקיד מהשומר להחזיר לו את הפיקדון. 
אמר השומר: לא ידענא היכא אותבינהו. תרגום: לא זוכר היכן שמתי אותם. מצב כזה מוכר בוודאי, שאדם שם חפץ במקום מסוים, במיוחד אם מדובר בחפץ יקר, כדי לשמור עליו יותר טוב, אך לא זוכר היכן מקום השמירה. 
הגמרא מספרת שהמפקיד הגיע לרב נחמן כדי לשמוע פסק הלכה, אמר לו כלל מעניין: כל לא ידענא – פשיעותא היא, זיל שלים. כלומר, טענה ''לא יודע'' מוגדרת כפשיעה, ולכן על השומר לשלם למפקיד את ערך התכשיטים. 
השומר לא שילם את הכסף, לאור זאת הורה רב נחמן לקחת את ...ארמונו על מנת לשלם את החוב. 
 

מהו המסר?

פסקו של רב נחמן נשמע סביר והגיוני, שכן, המפקיד חפץ לשמור, סומך על השומר שיבצע את משימתו על הצד הטוב ביותר, ובסופו של דבר יחזיר לו את הפיקדון. טענה ''משונה'' של ''לא יודע היכן שמתי את החפץ'' אינה קבילה בבית הדין, ולכן מחייבים אותו לשלם את דמי הפיקדון.
האם טענת ''לא יודע'' אינה קבילה בשום אופן? נראה שלא. במקרים מסוימים, בהם הטענה מתייחסת לדעה של אדם בנושא מסוים, זהו ''יותר מחוקי'' לענות בתשובה ''לא יודע''. האדם באמת לא יודע, ואין זה בושה כל כך גדולה לא לדעת. ויותר מכך, זו אפילו מעלה, להודות בעובדה שהוא אינו יודע ואינו מכיר את הסוגיא, ואין הוא מתבייש בכך.
כך יש לחנך את ילדינו. לא להרגיש הרגשה לא טובה כשלא יודעים משהו. לא לחוש אי נעימות, ולפיכך ''להמציא תשובה'' שאינה קשורה, רק כדי ''להוכיח'' לכולם שהוא אכן יודע כל דבר!
צניעות וענווה, המלמדת אותנו לומר ''איני יודע'' הינה מידה ראויה, ויש לחנך ולהפנימה בליבותיהם של ילדינו, ואולי בעיקר, גם בליבנו אנו.


המאמר לע''נ  אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]