הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבה ורב יוסף - כמי הלכה?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא כט ע"א
מה יהא בדמים רבי טרפון אומר ישתמש וכו'.
עד כאן לא פליגי
אלא כשנשתמש בהן,
אבל לא נשתמש בהן, אם אבדו - פטור.
לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף.
דאתמר, שומר אבידה.
רבה אמר: כשומר חנם, רב יוסף אמר: כשומר שכר. -
אמר לך רב יוסף: בגניבה ואבידה - דכולי עלמא לא פליגי דחייב,
כי פליגי - באונסין דשואל.
רבי טרפון סבר: שרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו, והוה ליה שואל עלייהו.
ורבי עקיבא סבר: לא שרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו,
הלכך לא הוי שואל עלייהו...
ראה מה שכתבתי על מסכת בבא קמא דף נו:
בגמרא:
איתמר: שומר אבידה -
רבה אמר: כשומר חנם דמי,
רב יוסף אמר: כש"ש דמי.
רבה אמר כשומר חנם דמי,
מאי הנאה קא מטי ליה;
רב יוסף אמר כש"ש דמי,
בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא הוי כש"ש.
איכא דמפרשי הכי:
רב יוסף אמר כש"ש דמי,
כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה,
הלכך כש"ש דמי.
(סימן: החזירה לעולם השב חייא אמרת נשבר שכר) איתיביה רב יוסף לרבה:
1.
סוגייתנו עוסקת באחת המחלוקות הידועות בין רבה ורב יוסף והפרשנים קובעים את ההלכה לפי כללי ההכרעה בין רבה ורב יוסף.
2.
תוספות מסכת בבא קמא דף נו עמוד ב:
תוס' דן בהסברו של רב יוסף:
בההיא הנאה דלא קבעי למיתב ריפתא לעניא - משום דעוסק במצוה ודוקא בשעה דמתעסק בה כגון שוטח לצורכה או משום עסק שצריך לה לאבידה אבל בשביל שאבידה בביתו לא יפטר מלמיתב ריפתא לעניא כיון שיכול לקיים שתיהם כדמוכח בסוכה דף כה. ושם) דלא נפקא לן מקרא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דוקא היכא שאינו יכול לקיים שתיהם
וסברא הוא דאטו אדם שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו יפטר מן המצות
ועוד דבפרק אין בין המודר (נדרים דף לג:) אמר דפרוטה דרב יוסף לא שכיח ואי פטרת ליה כל זמן שהאבידה בביתו שכיח ושכיח הוא
הוא דן בעיקרון של "העוסק במצוה פטור מהמצוה". ומכיון שפטור ממצות צדקה בעת שעוסק במצוה [בהשבת אבדה] הרי נחשב כמקבל שכר, וממילא מוגדר כ"שומר שכר" כששומר על האבדה.
3.
פסק ר"ח וה"ג דהלכה כרב יוסף משום דאמרינן באין בין המודר (שם) דכ"ע אית להו פרוטה דרב יוסף
ואפילו מאן דשרי למודר להחזיר אבידה לא שרי אלא משום דפרוטה דרב יוסף לא שכיח
יש פוסקים כרב יוסף בגלל שבסוגיה במסכת נדרים דף לג מוזכרת רק דעתו של רב יוסף.
3.1
ואור"י דאינה ראיה כלל דגם רבה מודה לרב יוסף דעוסק במצוה פטור מן המצוה
אלא דס"ל דלא נעשה שומר שכר בכך
ומ"מ הוא נהנה לכך אסור למודר
אבל לא הוה שומר שכר
ר"י דוחה לגמרי את ההוכחה מאותה סוגיה, וטוען שלא נעשה שומר שכר עקב היותו פטור ממתן צדקה בזמן שמטפל באבידה. [הערה מוסרית: משמע מהסוגיה שאי מתן צדקה מהווה רווח כספי, על ידי מניעת הפסד כספי]
3.2
הערה: נראה לי שיש להוכיח מעצם הדיון הנ"ל - ר"ח ור"י - שניתן להכריע בין אמוראים גם על סמך שיטותיהם שמובאות בסוגיות שאינן מוגדרות כעיקר הסוגיה!
4.
ממשיך תוס':
הוא מנסה להכריע את ההלכה בסוגייתנו לפי "מהלך" הסוגיה במסכת נדרים ובמסכת בבא מציעא.
ואין לדקדק נמי בשמעתין דהלכה כרב יוסף דמשני רב יוסף לעולם בגינתו המשתמרת
וקמ"ל דלא בעינן דעת בעלים כדרבי אלעזר
והכי מוקי לה סוגיא דאלו מציאות (בבא מציעא דף כט. ושם)
כי נראה דרבה קבלה מרב יוסף דקרא כדר"א אתי
ורבה נמי שהיה מדקדק מתחילה דכשומר חנם דמי לא משמע ליה קרא
אלא אסמכתא בעלמא דהא טעמא משום דמאי הנאה קא מטי ליה כדלעיל
ולא פליגי רבה ורב יוסף אלא בסברא בעלמא
וה"פ דההיא דאלו מציאות דף לא. אי דמנטרא לרבה כדאית ליה מפשיעה לרב יוסף כדאית ליה מגניבה ואבידה פשיטא דלהא לא צריך קרא
תוס' דוחה את ההוכחות מאותן סוגיות.
5.
ונראה לר"י דהלכה כרבה בכל מקום לגבי רב יוסף בר משדה ענין ומחצה כדאיתא במי שמת (בבא בתרא דף קמג:)
ר"י מכריע כרבה נגד רב יוסף בכל הש"ס מלבד בשלש סוגיות - כמפורש במסכת בבא בתרא. מדובר על הכרעה כללית במחלוקות רבה ורב יוסף, ולא דווקא בהכרעה נקודתית בסוגייתנו.
6.
תוס' מוכיח שהכלל שהלכה כרבה נגד רב יוסף תקף לא רק במסכת בבא בתרא:
ואין לפרש דהיינו דוקא בבבא בתרא כמו שיש מפרשים מדאמר במי שאחזו (גיטין דף עד: ושם) ותסברא והא קי"ל כרבה ובהא אין הלכה כרשב"ג
ואין לומר דשמא בההיא מילתא קיימא לן דהלכה כרבה דהוה ליה למימר
והא קי"ל בהא הלכתא כרבה
כדאמר ובהא אין הלכה כרשב"ג
7.
המשך:
ועוד דבפרק המפקיד (בבא מציעא דף מג.) גבי מפקיד מעות אצל שולחני מותרים ישתמש בהן (צרורים לא ישתמש בהן) לפיכך אם אבדו חייב באחריותם קאמר רב נחמן דקי"ל כוותיה בדיני נאנסו לא דמשום שהתירו לו חכמים להשתמש בהן אינו נעשה רק שומר שכר
א"כ באלו מציאות (בבא מציעא דף כט.) גבי מה יהא בדמים רבי טרפון אומר ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן לא הוי אלא ש"ש כמו שאמר שם לרבה
ואין לומר דהתם מודה רב נחמן דחייב באונסין משום היתר תשמיש משום דבלאו הכי היה שומר שכר שהיה שומר אבידה
דאין זה סברא דמשום שני סברות דפטור מלמיתב ריפתא לעניא
ועוד דמותר להשתמש לא יעשה בשביל כך שואל אלא ש"ש בעלמא
8.
הוא מוכיח מסוגיה נוספת שהלכה כרבה נגד רב יוסף בנושא שבסוגייתנו:
ועוד יש להביא ראיה דהלכתא כרבה מדמוקי סתמא דגמרא מתניתין דהאומנין (בבא מציעא דף פ:) הלוהו על המשכון שומר שכר מחוורתא דלא כרבי אליעזר דאמר במלוה חבירו על המשכון ואבד ישבע ויטול מעותיו
ולרב יוסף הו"מ לאוקמה אפילו כרבי אליעזר
דלמסקנא מוקי כולהו אליביה ופלוגתייהו במלוה צריך למשכון אי מצוה קעביד אי לא פי' שצריך למשכון להשתמש בו ופוחת לו והולך מהלואתו
כך פירש התם בקונטרס
וא"כ הו"מ לאוקמה מתניתין באין צריך למשכון דכ"ע
9.
של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה אות תסד:
רבה ורב יוסף הלכה כרבה (בבא בתרא דף קיד ב; בבא בתרא דף קמג ב) בר מתלת (שם קיד ב) כו'.
וכתבו התוספות בפרק שני דמציעא דף כט א ד"ה והוי שואל) ובפרק הכונס (בבא קמא דף נו ב ד"ה בההיא), שיש אומרים דהני מילי במילי דבבא בתרא,
והם כתבו דבכולא תלמודא, והביאו ראיה לדבר.
עד כאן הוא מביא חלקים מדברי תוס' לעיל.
9.
המשך דבריו:
כתב רבינו יונה, הא דקיימא לן רבה ורב יוסף הלכה כרבה,
היינו דפליגי בסברא דנפשייהו,
משום דאמרינן בהוריות דף יד א) דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים.
אבל כשחולקים מפי השמועה לא, עכ"ל.
וכן כתב הרא"ש ז"ל בפרק (קמא) [שני] דשבת (סימן כג).
הכלל שהלכה כרבה נגד רב יוסף תקף רק כשהם חלוקים בסברת עצמם ["סברא דנפשייהו"/ "אליבא דנפשייהו"] אבל לא כשהם חלוקים במסירת דברי רבותיהם.
9.1
האם ניתן לומר שמדובר בכלל פסיקתי כללי שתקף לגבי כל כללי ההכרעה בין האמוראים, שאותו כלל ספציפי [למשל: הלכה כרבא נגד אביי] נכון רק כשמדובר במחלוקת ישירה וחזיתית, ולא כשהחולקים חלוקים לגבי דברי רבותיהם 210324].
10.
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יג הלכה י:
הכריז או הודיע ולא באו הבעלים תהיה המציאה מונחת אצלו עד שיבא אליהו, וכל זמן שהאבדה אצלו אם נגנבה או אבדה חייב באחריותה ואם נאנסה פטור ששומר אבדה כשומר שכר ד הוא מפני שהוא עוסק במצוה ונפטר מכמה מצות עשה כל זמן שהוא עוסק בשמירתה.
הרמב"ם פוסק בסוגיתנו כרב יוסף נגד רבה.
11.
מגיד משנה הלכות גזלה ואבדה פרק יג הלכה י:
[י] ובכל זמן שהאבדה אצלו אם נגנבה וכו'. פסק כרב יוסף דאמר שומר האבדה כשומר שכר בהכונס (בבא קמא דף נו:)
ושם באלו מציאות (בבא מציעא דף כט) וכן פוסקין בהלכות
ויש חולקין לומר כשומר חנם
ודעת הרב עיקר:
12.
בשולחן ערוך מובאת מחלוקת כמי הלכה, כרבה או כרב יוסף:
שולחן ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רסז סעיף טז:
כב] כל זמן שהאבידה אצלו, אם נגנבה או אבדה חייב באחריותה ח) {טז} כדין שומר שכר.
הגה: כג] וי"א [ג] דשומר אבידה אינו אלא שומר חנם (טור בשם ר"י והרא"ש). ועיין לעיל סימן ע"ב סעיף ב' {יז} כיצד נקטינן לענין משכון, יד ט) והוא הדין כאן.
13.
רוב הדברים לעיל מובאים גם בתוס' בסוגייתנו - מסכת בבא מציעא דף כט:
תוספות מסכת בבא מציעא דף כט עמוד א:
ר"ח וה"ג פסקו דהלכה כרב יוסף מההיא דאין בין המודר (נדרים דף לג:) דקאמר ומחזיר לו אבידתו חד אמר דוקא מדיר למודר אבל מודר למדיר לא משום דקא מתהני פרוטה דרב יוסף וחד אמר פרוטה דרב יוסף לא שכיחא ש"מ דכולהו אית להו דרב יוסף
