הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"אם תמצי לומר? הא פשיט ליה..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא כח ע"א

אלא אמר רבא: סימנין דאורייתא, דכתיב +דברים כ"ב+ והיה עמך עד דרש אחיך אתו. וכי תעלה על דעתך שיתננו קודם שידרשנו? אלא, דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי. לאו בסימנין? שמע מינה.
אמר רבא: אם תמצי לומר סימנין דאורייתא. -
אם תמצי לומר? הא פשיט ליה סימנין דאורייתא! -
משום דאיכא למימר כדשנינן.

1.
רבא דן בסוגייתנו לפי השיטה שסימנים דאורייתא.

2.
הגמרא שואלת, מדוע רבא הקדים לדבריו את הביטוי "אם תימצי לומר", הרי שלרבא עצמו אין ספק - לעיל בסוגיה הקודמת - שסימנים דאורייתא.

3.
עונה הגמרא, שבדף הקודם הוכח שההכרח להוכחות של רבא נדחה. לכן, רבא כאן דן רק לפי השיטה ש"סימנים דאורייתא".

4.
ונראה לי לחדש ["חידוש"]: הרי רבא היה יכול לומר "לדידי...", שהרי הוא עצמו פסק "סימנים דאורייתא",
אלא שהוא הקדים את הביטוי "אם תימצי לומר" ללמדנו שרבא עצמו פסק פסק סופי לגמרי כדעה הפרטית שהוא עצמו פסק,

4.1
וידוע הכלל שהרבה פעמים פוסקים להלכה כדעה שמובאת בש"ס אחרי הביטוי "אם תימצי לומר".

4.2
לפי זה, נוכל לומר שרבא הוא זה ש"המציא" את הכלל הזה!

4.3
ואולי "עורך הגמרא" [בתקופה מאוחרת] "שתל" את הביטוי "אם תימצי לומר" בסוגייתנו כדי ללמדנו שכך הלכה.
[ראה בראשונים גירסאות שונות בסוגייתנו]

4.4
כלומר, רבא עצמו בסוגייתנו אולי חזר בו מההחלטיות בדבריו בדף הקודם [שסימנים דאורייתא], וכאן הוא מסתפק בדין זה של סימנים אם הם תקפים מדאורייתא או "רק" מדרבנן.

5.
הדיון לעיל הוא ייחודי, ומתאים לעובדה שהביטוי "אם תמצי לומר? הא פשיט ליה..." - מופע יחידאי בש"ס.