סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם לדעתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

  

דחזא דקדחי ביה חלפי – סרפד

 

"ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא, אתא לקמיה דרב. אמר ליה: זיל שקול לנפשך, חזייה דהוה קא מחסם, אמר ליה: זיל פלוג ליה לחייא ברי מיניה. לימא קא סבר רב מקום לא הוי סימן? אמר רבי אבא: משום יאוש בעלים נגעו בה, דחזא דקדחי ביה חלפי" (בבא מציעא, כג ע"ב). 

פירוש: הַהוּא גַּבְרָא דְּאַשְׁכַּח כּוּפְרָא בֵּי מַעֲצַרְתָּא [אדם אחד שמצא גוש זפת ליד הגת]. אֲתָא לְקַמֵּיהּ [בא לפני] רַב לשאול מה לעשות, אָמַר לֵיהּ [לו]: זִיל שְׁקוֹל לְנַפְשָׁךְ [לד קח לעצמך], שהרי אין כל סימן באבידה. חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא מְחַסֵּם [ראהו רב את האיש שהוא מהסס] שמא אין לו זכות גמורה בדבר, אָמַר לֵיהּ [לו]: זִיל פְּלוֹג לֵיהּ [לך תן חלק] לְחִיָּיא בְּרִי מִינֵּיהּ [בני מזה] כדי שתרגיש שאני בטוח בהלכה זו, עד שאני מוכן להנות אף את בני ממנה. ושואלים: לֵימָא קָא סָבַר [האם לומר שסבור] רַב מָקוֹם לָא הָוֵי [אין הוא נחשב] סִימָן? אָמַר ר' אַבָּא: לא מטעם זה התיר, אלא מִשּׁוּם יֵאוּשׁ בְּעָלִים נָגְעוּ בָּהּ, שטעמו של רב היה משום שהיה בטוח שהיה כבר יאוש בעלים, דַּחֲזָא דְּקָדְחִי בֵּיהּ חִלְפֵי [שראה שכבר צמחו בו עשבים], והבין שגוש הזפת היה מונח זמן כה רב שוודאי התייאשו ממנו הבעלים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: סרפד       שם באנגלית: Nettle       שם מדעי: Urtica


נושא מרכזי: מהם "חלפי"?


השמות "חלפי", "חילפי", "חליפי" ו"חילף" משמשים בערבוביה באיזכורים שונים בש"ס כאשר ברבים מהם קיימים חילופי גרסאות המוסיפים למבוכתו של המנסה לפענח את משמעותם. הערוך התייחס לשמות אלו בערכים שונים בעלי שם זהה "חלף". לענ"ד חילופי הגרסאות הרבים חוסמים את האפשרות להשוות בין האיזכורים השונים רק על פי האיות ויש להסתפק בפרשנויות העולות מתוך ההקשרים בסוגיות. בשורות הבאות אתייחס רק למשמעות ההולמת את תוכן סוגייתנו ואילו המשמעויות הנוספות הובאו בסוגיות המתאימות ("חלפתא ערבתא, ערבתא חלפתא", "של קנים ושל חילת מותר"). הפירושים הנוספים ל"חלפי" שהוצעו על ידי המפרשים (עץ ערבה או צמח שגבעוליו משמשים לקליעת חבלים או כלים) אינם מתאימים למשתמע בסוגייתנו המציינת את "חלפי" כצמח הגדל על (או סביב) חפץ המונח זמן רב במקום אחד.   
 

חלפי - סרפד

השימוש בכיסוי חפץ ב"חלפי" כהוכחה לכך שהוא מונח במקומו כבר זמן רב מופיע גם בגמרא בחולין (קי ע"א) במשא ומתן בין רמי בר דיקולי מפומבדיתא ורב חסדא לגבי אכילת כחל: "... ובמה טויתינהו? אמר ליה: בפורצני. ודלמא מיין נסך הויא? אמר ליה: לאחר שנים עשר חדש הוו. ודלמא דגזל הוה? אמר ליה: יאוש בעלים הוה, דקדחו בהו חילפי וכו'"(1). מפרש שם רש"י: "דקדחו בהו חילפי - גדלו בהם מחמת שנרקבו ונעשו עפר. חילפי - אורטיי"ש והואיל ומתקלקלין ונרקבין ולא נטלו משם שמע מינה אינו חושש". בסוגייתנו מפרש רש"י: "דקדחו ביה חלפי - אורטי"א בלעז, גדלו עליה, שמע מינה מימים רבים היה שם, וכבר נואשו הבעלים". ייתכן וההבדל בין שני הפירושים קשור לטיב המציאה. בסוגייתנו מדובר בגוש זפת שהוא חומר עמיד שאיננו מתפרק כגרעיני תמרים. עובדה היא שמשתמשים בזפת לצורך איטום ושימור מבנים. את הביטוי "גדלו עליה" ביחס לזפת עלינו להבין שלא כפשוטו שהרי הצמחים אינם יכולים לגדול בתוך הזפת אלא רק מסביבה באופן המכסה אותה.

לגבי זהות ה"חילפי" מצטט "חכמת שלמה" (חולין, קי ע"א) את הערוך "... פירוש צמחי עשבים הנקראים חילפי והם קמשונים שצומחין בכרמים כלומר ישנים היו מזמן רב, עד כאן לשון הערוך"(2). הביטוי "קמשונים" מתייחס בדרך כלל לקוצים ואינו מאפשר לנו זיהוי מוחלט. לעומת זאת ח. י. קאהוט מצטט ב"ערוך השלם" (ערך "חלף") מתוך כתב יד לחולין את רבינו גרשום: "דקדוח בהו חלפי כלומר צמחו עליו עשבים דשמייהו אורטיי"ש". הוא מזהה את לעז זה כ – orties בצרפתית שמשמעותו סרפד. גם רש"י מזהה בכל מקום את המילה "חלפי" כסרפד: "דקדחו ביה חלפי - אורטי"א בלעז וכו'". ד"ר מ. קטן(3) גורס ברש"י אורטיא"ש (orties). השם הלטיני של הסרפד הוא Urtica ובצרפתית ortie. לדעת קאהוט יש לגרוס בכל המקומות "י" לאחר ה"ל" כלומר חליפי. לדעתו זו המילה היוונית α'χαλη'φη (נקראת חָלִיף) בהסרת "א" מראשה שמשמעותה סרפד.

באופן דומה מפרש רש"י בסוגיות נוספות: בגמרא בשבת (קנב ע"א): "כי אתא רב דימי אמר: ינקותא כלילא דוורדא, סבותא כלילא דחילפא"(4). בסנהדרין (מד ע"א): "חטא ישראל. אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא ישראל הוא. אמר רבי אבא: היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה, ואסא קרו ליה". במסכת חולין (סב ע"ב): "אמר רב יהודה: הני כרזי דבי חילפי שרו, ודבי כרבי אסירי. אמר רבינא: ומלקינן עלייהו משום שרץ העוף"(5). מפרש רש"י: "דבי חלפי - אורטאו"ש". אין בסוגיות אלו כדי להבהיר מהם הצמחים הנקראים "חלפי" אך מהסוגיות בשבת וסנהדרין משתמע ש"חלפי" הם צמחים קוצניים ("קמשונים") פחותי ערך כלשהם שאולי דומים להדס. הפתגם העממי שהדס הגדל בין חלפי שומר על שמו רומז על כך שלמרות הדמיון לחלפי אין טועים בזהותו.

שני הזיהויים (קמשונים וסרפד) הסותרים לכאורה מתלכדים בספר השורשים של הרד"ק: "קמש – קמוש וחוח, והנה עלה כולו קמשונים. מין ממיני הקוצים, ופירוש אורטיג"א בלעז". העובדה שהסרפד צורב אולי הכלילה אותו בשם "קוצים" שגם מגעם בלתי נעים. יש להעיר שהן הסרפד והן מיני קוצים שונים מאפיינים בתי גידול הנמצאים בשולי פעילות האדם. צמחים אלו הנקראים צמחי מעזבות או צמחים רודרליים (Ruderal) הם צמחים חובבי חנקן (nitrophilic) ולכן גדלים על קרקעות העשירות במינרלי הזנה המצויים באזורים בהם נפוצה אשפה. בתי גידול מסוג זה הם צידי הדרכים, מעזבות, גינות נטושות וגלי אשפה. סרפד (תמונות 1-2), גדילן (תמונה 3) וברקן (תמונה 4) (האחרונים הם קוצים ממשפחת המורכבים) הם צמחים אופייניים לבתי גידול מסוג זה. מציאת חפץ במעזבה כאשר הוא מכוסה בצמחים אלו מוכיחה שבעליו הניחו או אבדו במקום זה לפני זמן רב.
 

זיהויים נוספים

הרש"ש (סנהדרין, מד ע"א) כתב: "אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה כו'. חילפא היא ערבה כדאיתא בסוכה (לד). ואולי הכוונה בכאן על הא דנאגדים יחד בלולב דמצוה. ומדקאמר ביני חילפי יהיה ראיה למה שכתב המגן אברהם בסי' תרנ"א סק"ד בשם האר"י ודלא כהשל"ה שם". כוונתו לדברי המגן אברהם המתייחסים לאופן קשירת הערבה וההדסים: "גבוה יותר - הטעם על פי הקבלה [ד"מ מהרי"ו] עיין בלבוש. ובכתבי האר"י כתב לאגוד ג' הדסים א' בימין הלולב וא' בשמאל וא' באמצע וב' ערבות א' בימין וא' בשמאל. ושל"ה כת' בשם מט"מ ערבה בשמאל והדס בימין ולולב באמצע". זיהוי "חלפי" עם הערבה מניח שקיימת זהות בין שני ערכי "חלף" שונים המובאים בערוך שבראשון בהם מתפרש "חילפי" כערבה. קאהוט מעיר שכך סבר החוקר לוי. ע. לעף זיהה את חילפי עם שרכים (Farnkraut).

על זהות ה"סרפד" המקראי ראו במאמר "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס".  
 

            
תמונה 1. סרפד   תמונה 2. סרפד

  

            
תמונה 3. גדילן מצוי   תמונה 4. ברקן סורי

 


(1) פירוש: הוסיף ושאל אותו רב חסדא: ובמה טויתינהו [צלית אותם, את הכחלים]? אמר ליה [לו] רמי בר תמרי: בפורצני [בחרצנים של ענבים] מן היקבים המצויים שם. שאל אותו רב חסדא: כיצד צלית בחרצנים אלה, והרי היה לך לחשוש דלמא [שמא] מיין נסך הויא [היו] החרצנים הללו, שאסורים בהנאה? אמר ליה [לו]: רמי בר תמרי: ישנים היו החרצנים, שלאחר שנים עשר חדש הוו [היו], ובטל מעליהם איסורם. הוסיף ושאל אותו רב חסדא: ועדיין כיצד צלית בחרצנים אלה, והרי היה לך לחשוש דלמא [שמא] דלמא [שמא] של גזל הוה [היו] החרצנים, ששייכים הם לאדם מסויים, ויש איסור גזל בלקיחתם! אמר ליה [לו] רמי בר תמרי: לא היה מקום לחשש זה, שכן יאוש בעלים הוה [היה] בהם, דקדחו בהו חילפי [שכבר צמחו בהם עשבים], משמע שהרבה זמן עבר מאז, והתייאשו מהם הבעלים, שלא באו לקחתם בזמן מרובה כל כך.
(2) בגרסת הערוך (ערך "חלף") שלפנינו נכתב: "... כלילא דחילפי פירוש מיני קמשונים וכו'".
(3) ב"אוצר לעזי רש"י".
(4) פירוש: כִּי אֲתָא [כאשר בא] רַב דִּימִי מארץ ישראל לבבל אָמַר: יַנְקוּתָא כְּלִילָא דְּוַורְדָּא [הינקות היא נזר ורדים], סִבוּתָא כְּלִילָא דְּחִילְפָא [הזקנה היא עטרת קוצים].
(5) פירוש: אמר רב יהודה: הני כרזי דבי חילפי שרו [אותם מיני חגבים שמצויים בין שיחי הבר מותרים], שממיני החגבים הטהורים הם, ודבי כרבי אסירי [ושבין הכרובים אסורים]. אמר רבינא: ומלקינן עלייהו [ומלקים עליהם] את מי שאוכל אותם משום שרץ העוף ("וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו". דברים יד, יט).
  

 

מקורות עיקריים:

ח. י. קאהוט, הערוך השלם, ערך "חלף".

לעיון נוסף:

ב"צמח השדה": "סרפד הכדורים", "גדילן מצוי", "ברקן סורי".

 

  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר