סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טיפול במשבר / רפי זברגר

בבא מציעא דף כג ע''א

 

הרקע

בתחילת פרק אלו מציאות, הזכרנו את שיטת רש''י המקשרת בין יאוש להפקר. אומר רש''י: כל מקום שיש יאוש בעלים מהחפץ הנאבד, הרי יש הפקר, ולכן, מוצא האבידה רשאי לקחתה ללא הכרזה. וכן הפוך: כל מקום שהבעלים הפקירו ממש ''בפה מלא'', הרי שוודאי התייאשו מן החפץ והמוצא רשאי לקחתו.  
 

הנושא

בדף שלנו, מגדיר רב זביד בשם רבא, כיצד אדם מביע את ''ייאושו'' מחפץ מסוים וקובע: כללא דאבידתא, כיוון שאמר ''ווי לי לחסרון כיס'' – מייאש ליה מיניה. כלומר, אדם האומר בפיו: חבל על האבידה, או בלשון של הדור שלנו: חבל על הזמן, האבידה ''גמורה'' מבחינתי. לשונות אלו ודומיהם, מהווים הוכחה כי הבעלים התייאש מן החפץ, עובדה המתירה למוצא האבידה לקחתה אליו.
 

מהו המסר?

ביטויים כאלו של ''חבל'', ''אין סיכוי'', לא מסוגל'' וכדו', הינם כאמור ביטויי יאוש, שבנושא של מציאת אבדה מהווים ''הוכחת יאוש'' של הבעלים, וגורמים באופן ישיר לפסיקת ההלכה כי המוצא רשאי ליטול את האבידה.
בנושאי חינוך, חשוב מאוד להכיר את הביטויים הללו, ולהיזהר מהם בשני מישורים. גם במישור של הילדים, וגם במישור של המחנכים.
יאוש של ילד ממשימה או מטלה העומדת לפניו, הינו ''שעת משבר'' שיש להתייחס אליו בכובד ראש. משמעותו של יאוש, היא: אין לי כוחות, איני מסוגל, הדבר גדול עליו ועוד ביטויים כאלו, המלמדים על ''איבוד הכוחות היצירתיים'' אשר נותנים כוח ועוצמה להמשיך בתהליך. ילד כזה, זקוק לתמיכה ולאוזן קשבת, להבנה ולהָכָלה של מצבו, תוך כדי חיזוקים ועידודים, על מנת להמשיך ולעלות במעלה ההר, כדי ''לכבוש את היעד''.
אין זה פשוט. במקרים בהם הילד כבר חווה כישלונות קודמים, החשש הולך וגובר. לכן, יש למצוא אפיקים, אפילו בעלי משמעות קטנה, בהם הילד יצליח במשימה, ולאט לאט יחזיר את בטחונו בעצמו וביכולותיו.
גם למחנכים עצמם, יש רגעי משבר, בהם עלולים לומר ולחשוב "חבל על הזמן", ו"אין לי סיכוי עם הילד הזה''.
אין זו בושה להיעזר בבעל מקצוע, או בחבר/ה טוב/ה אשר יכולים לתת כתף, לתמוך ו"להרים את המורל".
הידיעה כי הבעיה קיימת אצל הורים נוספים יכולה בהחלט לעודד, לא בבחינת ''צרת רבים חצי נחמה'', אלא כדי ללמוד מאנשים אחרים שעברו ועוברים ''חוויות דומות'' כיצד ניתן להתמודד, ובאיזה אופן יש לנהוג כלפי ילדינו.
יש לזכור ולהפנים, כי מידת היאוש איננה ''תורמת'' מאומה לפתרון הבעיה, ומאוד כדאי ללמוד, ולהפנים את אמרתו של ר' נחמן: "אין יאוש בעולם כלל'', המנסה ללמד כל אחד ואחד מאיתנו, כי היאוש הינו ''מיותר'' ואינו תורם מאומה, לכן יש להוציאו מה"לקסיקון התרבותי שלנו", ובמקום היאוש יש לבחון ולבדוק בשׂוּם שכל וביצירתיות, דרכי פעולה והתמודדות.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר