סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"סתמא דגמרא" הוא החכם התרצן

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא כא ע"א

 

גמרא. מצא פירות מפוזרין.
וכמה?
אמר רבי יצחק: קב בארבע אמות.

1.
מובא בראשונים ששאלת הגמרא "וכמה?" נשאלה על ידי רבי יצחק - ולא על ידי "סתמא דגמרא" - שהוא זה שגם ענה על השאלה.

1.1
מה ההוכחה לקביעה זו?

1.2
מה החשיבות שנובעת מקביעה זו?

2.
תוספות מסכת בבא מציעא דף כא עמוד א:

וכמה א"ר יצחק קב בארבע אמות - צריך לומר דרבי יצחק גופיה בעי וכמה

הוא קבע כדברינו לעיל בעיף 1.

2.1
והוא מסביר את ההכרח לקביעה הנ"ל:

דאי גמרא בעי מאי בעי וכמה לוקי דרך נפילה ואפילו טובא כדפריך גמ' בתר הכי אלא מדברי רבי יצחק הוא ורבי יצחק לא בעי לאוקמי דרך נפילה ואפילו טובא משום דסבר כאביי דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש אלא מוקי לה במכנשתא דבי דרי שהניחם שם מדעת

2.2
ותוס' מביא שתי דוגמאות נוספות לאותו עיקרון - שהמתרץ הוא זה ששאל את השאלה המוקדמת:


וכה"ג איכא בפירקין (בבא מציעא דף ל:) דבעי ולעולם אמר רב יהודה כו' דצריך לומר דרב יהודה אמר ולעולם

נראה לי שלא לגמרי דומה לסוגייתנו כי כאן כן מוזכר שמו של רב יהודה גם בתרוץ, אמנם לא בתחילת התרוץ של "לעולם..." !

2.3

וכן בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כב: ושם ד"ה וכמה) גבי מרחיקין מן החלונות דקאמר וכמה אמר רב ייבא כמלוא רוחב חלון.

דוגמא זאת דומה לסוגייתנו גם עם השאלה של "וכמה"

2.4
הערה: לגבי ההכרח בסוגייתנו לקביעה הנ"ל - כמובא לעיל בסעיף 2.1 לא ברור לי כיצד הוא תואם גם לשתי הדוגמאות שמובאות בתוס'.

3.
ראה מה שכתבתי על מסכת יומא דף לה:
וראה על מסכת יומא דף לה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד כט, בשם ה"חסדי דוד" שאת המשפט הגמרא "דכולי עלמא מיהת דשחר עדיפי, מנא לן?" - אמר רב הונא בריה דרב עילאי: "אמר קרא: +ויקרא טז+ בד בד בד בד - מובחר בבד" לא נאמר על ידי "סתמא דגמרא" אלא על ידי רב הונא בריה דרב עילאי! כדי ללמדנו שלא חל הכלל "מעלין בקודש" והיה צריך להיות שדווקא בגדי הערב [שבסוף יום הכיפורים] יהיו עדיפים על פני בגדי הבוקר.

מלבד תוכן תירוצו נלמד מדבריו שלשה כללים חשובים ביותר:

3.1
יש חשיבות ל"סתמא דגמרא" יותר מאשר לדברים שנאמרים בשם אמורא!

3.2
לפעמים אמורא שמוזכר בתירוץ אמר גם את השאלה שמוזכרת לפני הזכרת שם האמורא! וראה שם ב"ילקוט ביאורים", עמוד ל הערה כג, ובלשונו:

ואע"פ שבגמרא מובא רב הונא בריה דרב אילעי לאחר סתימת הגמרא 'דכולי עלמא מיהת דשחר עדיפי', ולכאורה משמע שהוא דברי הגמרא, אין להביא מכך ראיה, שמצינו כעין זה הרבה בתלמוד שהתרצן הוא זה שמקדים את דברי הגמרא, אע"פ שלכאורה הם נאמרו בסתמא על דעת כולם וכמו שכתבו התוס' במסכת בבא מציעא דף כא עמוד א ד"ה "וכמה".

הוא מסתמך על התוס' בסוגייתנו - בבא מציעא דף כא עמוד א:
המשך הסבר:
התוס' שם - בסוגייתנו בבא מציעא דף כ - מביא כמה דוגמאות לכך, אלא שבכל דוגמאותיו מדובר בשאלת בירור שלפני הסבר האמורא, ואילו בסוגייתנו ["קתני מיהת דשחר עדיפי מנא לן..."] מדובר בקביעת הנחה ובחיפוש מקור מהתורה לנכונותה של אותה קביעה. ואולי יש הבדל בין שני הסוגים.

3.3
ובאופן עקרוני ניתן לומר, שאמנם ה"סתמא דגמרא" אמרה את השאלה אלא שבאמת האמורא לא הכיר את ה"סתמא דגמרא", אלא להיפך, ה"סתמא דגמרא" שאלה את השאלה כדי שנבין את כוונת דברי האמורא. המסקנה היא שבדרך כלל ה"סתמא דגמרא" היתה אחרי תקופת האמוראים!

4.
ראה גם מה שכתבנו על מסכת יומא דף עו בהדגשה על ה"סתמא דגמרא":

בגמרא:

אסור באכילה. הני חמשה ענויין כנגד מי? אמר רב חסדא: כנגד חמשה ענויין שבתורה +במדבר כט+ ובעשור +ויקרא כג+ ואך בעשור +ויקרא כג+ שבת שבתון +ויקרא טז+ ושבת שבתון +ויקרא טז+ והיתה לכם.
הני חמשה הוו? ואנן שיתא תנן!
שתיה בכלל אכילה היא. דאמר ריש לקיש: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה - שנאמר +דברים יד+ ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך, תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת...

4.1
תוספות מסכת יומא דף עו עמוד א:

הני חמשה ענויין כנגד מי - תימה לי דהכא קאמר סתמא דהש"ס דחמשה הויין ובסמוך פריך סתמא דהש"ס ואנן שיתא תנן

תוס' יוצא מנקודת הנחה שהשואל את השאלה "הני חמשה עיוניים כנגד מי" הוא אותו חכם שמקשה "ואנן שישה תנן" וכיצד יתכן שאותו אדם יאמר את שני המשפטים.

וי"ל דהא דקאמר הכא הני ה' ענויין כנגד מי לאו סתמא דהש"ס קאמר לה אלא מילתיה דרב חסדא היא הכל

עונה תוס', שאת המשפט הראשון "הני חמשה..." אמר האמורא רב חסדא שגם ענה על השאלה שמובאת במשפט הראשון . ומשמע מתוס' שהקושיה אחר כך היא של "סתמא דגמרא" - יהיה מי שיהיה - אחרי תקופת רב חסדא.

ותוס' מביא שתי דוגמאות נוספות בש"ס:

וכי האי גוונא איכא בריש פרק אלו מציאות (ב"מ דף כא.) דמיבעיא ליה וכמה א"ר יצחק קב בארבע אמות ובתר הכי פריך אי דרך נפילה אפילו טובא נמי כו' וא"כ מאי קמיבעיא ליה מעיקרא וכמה לימא דרך נפילה ואפילו טובא אלא רבי יצחק הוא דקאמר וכמה
וכה"ג יש לפרש בפרק לא יחפור (ב"ב דף כב:) גבי וכמה [א"ר ייבא] כמלא רחב חלון.

כפי שהובא לעיל בסעיפים 1-3.

5.
ונראה לי לומר, שבכל אופן שנסביר את כל הסוגיות לעיל מדובר ב"עריכת הגמרא" שהתבצעה על ידי "עורך הגמרא", ולא נוסח כך בזמן הדיון עצמו בבית המדרש.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר