הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
משנה וברייתא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא יח ע"א-ע"ב
משנה. מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים, דייתיקי, מתנה ושוברין - הרי זה לא יחזיר,
שאני אומר: כתובין היו, ונמלך עליהן שלא לתנן.
גמרא. טעמא - דנמלך שלא לתנן, הא אמר תנו - נותנין, ואפילו לזמן מרובה.
ורמינהו: המביא גט ואבד הימנו, מצאו לאלתר - כשר, אם לאו - פסול! -
אמר רבה: לא קשיא,
כאן - במקום שהשיירות מצויות,
כאן - במקום שאין השיירות מצויות.
ואפילו במקום שהשיירות מצויות - והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת...
רבי זירא רמי מתניתין אברייתא ומשני:
תנן: המביא גט ואבד הימנו, מצאו לאלתר - כשר, ואם לאו - פסול.
ורמינהי: מצא גט אשה בשוק, בזמן שהבעל מודה - יחזיר לאשה,
אין הבעל מודה - לא יחזיר לא לזה ולא לזה.
קתני מיהת: בזמן שהבעל מודה - יחזיר לאשה, ואפילו לזמן מרובה! -
ומשני: כאן - במקום שהשיירות מצויות,
וכאן - במקום שאין השיירות מצויות...
בשלמא רבה לא אמר כרבי זירא - מתניתין אלימא ליה לאקשויי.
אלא רבי זירא, מאי טעמא לא אמר כרבה? -
הסבר:
1.
משנה. מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים, דייתיקי, מתנה ושוברין - הרי זה לא יחזיר,
שאני אומר: כתובין היו, ונמלך עליהן שלא לתנן.
גמרא. טעמא - דנמלך שלא לתנן, הא אמר תנו - נותנין, ואפילו לזמן מרובה.
2.
קושיה ממשנתנו על משנה אחרת:
ורמינהו: המביא גט ואבד הימנו, מצאו לאלתר - כשר, אם לאו - פסול! -
2.1
הליכות עולם שער שני פרק ב:
יג. אשכחן בגמרא שהאמורא ישאל בדבר והוא עצמו ישיב לשאלתו ושמו היה נזכר בין השאלה והפשיטות, בפרק אלו מציאות במשנה מצא פירות מפוזרים וכמה אמר ר' יצחק קב בארבע אמות, והאי וכמה (הוי מדברי ר' יצחק) [דברי רבי יצחק הוא וכאלו אמר אמר רבי יצחק וכמה קב בד' אמות] דליכא למימר סתמא דגמרא קא בעי לה דהא קאמר בתר הכי דלא בעי שיעור כלל עיין שם ואם כן על כרחין האי וכמה דברי רבי יצחק ואמר קב בד' אמות, וכן בחגיגה
וכן מוכח בהדיא בפרק כל הגט גבי מתניתין דגיטי נשים ומתרץ רבא לא קשיא והזכירו התם דרבא גופיה הקשה הקושיא דאמר בשלמא רבא לא אמר כר' זירא מתני' אלימא ליה לאקשויי אלמא רבא עצמו הקשה הקושיא ודכותיה במקומות אחרים:
הוא מביא שכך מדובר בסוגייתנו - ובסוגיה המקבילה במסכת גיטין - שרבא עצמו הקשה ורבא עצמו תירץ.
2.2
גם יש לשים לב שמדבריו משמע שבסוגייתנו מדובר ברבא ולא ברבה.
3.
רבה מתרץ:
אמר רבה: לא קשיא,
כאן - במקום שהשיירות מצויות,
כאן - במקום שאין השיירות מצויות.
ואפילו במקום שהשיירות מצויות - והוא שהוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת...
4.
פתיחה לקושיית רבי זירא - דומה לקושיית רבה:
רבי זירא רמי מתניתין אברייתא ומשני:
4.1
הביטוי "רמי מתני' אברייתא ומשני" - 5 מופעים בש"ס.
כך גם לגבי רק "מתני' אברייתא" בלי ה"משני".
מדוע מובאת ההקדמה הזאת בגמרא, ומדוע הגמרא לא התחילה מייד בקושיה "תנן..."
4.2
אלא נראה לי שקושיית רבי זירא באה לכאורה בניגוד לקושיית רבה, ולכן מובאת ההקדמה,
ולכן הגמרא בהמשך הסוגיה דנה מדוע רבי זירא לא הקשה כקושיית רבה - ולהיפך.
4.3
ולא ברור האם כך צריך להסביר בכל מקום בש"ס כשהגמרא שואלת "ורב... מאי טעמא לא אמר כ...".
5.
קושיית רבי זירא:
תנן: המביא גט ואבד הימנו, מצאו לאלתר - כשר, ואם לאו - פסול.
ורמינהי: מצא גט אשה בשוק, בזמן שהבעל מודה - יחזיר לאשה,
אין הבעל מודה - לא יחזיר לא לזה ולא לזה.
קתני מיהת: בזמן שהבעל מודה - יחזיר לאשה, ואפילו לזמן מרובה! -
ומשני: כאן - במקום שהשיירות מצויות,
וכאן - במקום שאין השיירות מצויות...
רבה הקשה ממשנתנו על משנה אחרת, ורבי זירא הקשה ממשנתנו על ברייתא.
מדובר על תכנים זהים של קושיה ושל תרוץ.
6.
הגמרא מניחה הנחה:
בשלמא רבה לא אמר כרבי זירא - מתניתין אלימא ליה לאקשויי.
7.
ההסבר ההנחה לעיל:
רש"י מסכת בבא מציעא דף יח עמוד ב:
בשלמא רבה - דאמר שינויא ארומיא דמתניתין דגיטין אמתניתין דנזיקין.
לא אמר כר' זירא - דרמא מתניתין אברייתא.
דמתניתין אלימא ליה לאקשויי - משום דהיא עיקר,
ויש תימה כשסותרות זו את זו, וצריך לחזר שיתיישבו,
סתירה בין שתי משניות היא סתירה "אלימא".
מדוע רש"י לא מדגיש שמדובר למעשה בסתירה בדברי "רבי" עורך המשנה!
ובכלל בסוגייתנו יוצא, שיש משנה + ברייתא נגד משנה.
7.1
ולגבי ברייתא:
דאילו ברייתא - יש לומר אינה עיקר, רבי לא שנאה רבי חייא מניין לו.
כלומר, סתירה מברייתא על משנה איננה "אלימא" - היא לא מהווה קושיה חזקה, מפני שכנראה מדובר בברייתא שהיתה לפני "רבי", ורבי החליט לא לשבצה כמשנה, ורבי חייא שיבצה "רק" כברייתא.
הערה: ראה על הדף הקודם - בבא מציעא דף יז - שכתבתי על "הוכחה מתנאים עדיפה" קצת קשור.
7.2
או שניתן לומר, שרבי חייא שיבצה ממקור אחר שלא היה לפני רבי,
7.3
ואולי מדובר בברייתא שאחרי [מעט אחרי] תקופת רבי.
8.
על סמך ההנחה לעיל בסעיף 6 הגמרא שואלת:
אלא רבי זירא, מאי טעמא לא אמר כרבה? -
9.
והגמרא מיישבת:
אמר לך: מי קא תני: הא אמר תנו - נותנין ואפילו לזמן מרובה?
דלמא הא אמר תנו - נותנין, ולעולם כדקיימא לן - לאלתר...
