סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

מעשה שטות  / רפי זברגר

בבא מציעא דף טו ע"ב

 

הרקע

עסקנו הרבה בדפים האחרונים ב''אחריות נכסים''. משמעות אחריות זו, שאם הלווה אינו יכול לפרוע את חובו למלווה, הרי המלווה יכול לגבות את החוב, מן הקונים אשר קנו קרקע מן הלווה, לאחר ביצוע ההלוואה. הרעיון העומד מאחורי שעבוד זה, הוא שהקונה מן הלווה אמור לדעת על החובות של המוכר [כיוון שההלוואה בוצעה ע''י שטר, יש ''קול'' והדבר הופץ ברבים], ולכן עליו להיזהר ולשקול פעמיים לפני ביצוע העסקה.
 

הנושא

הגמרא דנה באדם "המכניס את עצמו לצרה ביודעין". אדם הקונה קרקע מחבירו, והוא מודע לכך כי המוכר הינו "גזלן ידוע'' ולכן, הקרקע שהוא מוכר לקונה, כלל וכלל אינה של המוכר. מהי רמת האחריות המוטלת על הלווה במקרה זה?
ישנה מחלוקת בגמרא בין רב ושמואל. רב סובר: מעות – יש לו, שבח – אין לו, ושמואל אמר: אפילו מעות אין לו. 
רב סובר, שאם השביח הקונה את הקרקע, ולאחר זמן בא הנגזל לגבות את חובו, הנגזל לוקח את הקרקע , ולאחר מכן, הקונה חוזר למוכר הגזלן כדי לגבות את מה ששילם לנגזל. קובע רב, כי הוא יכול לתבוע אך ורק את ה''קרן'' – דמי הקרקע בלבד, ולא כל ההשקעות שהוא השקיע, וכל ההוצאות שגרמו לקרקע להשביח. לעומתו, סובר שמואל, כי גם את ה''קרן'' אין המוכר [הגזלן] מחויב להחזיר לקונה. בהמשך הגמרא מסבירה את המחלוקת, ומוסבר שם, כי שמואל סובר שנתינת הכסף ע''י הקונה למוכר הגזלן, הינה אלא ''מתנה'' ואין הוא מתכוון לבקש אותה, אם הנגזל יבוא לתבוע את קרקעו. 
 

מהו המסר?

הקונה מודע לכך שהקרקע אינה של המוכר, ובכל אופן מבצע עסקה וקונה קרקע זו. עקב כך – הוא ''אוכל אותה'.
הקונה יודע כי יש סיכוי שהוא ייאלץ להיפרד מקרקעו, ובכל אופן קונה ומבצע "פעולה תמוהה''.
ניתן לקרוא לכך ''סימפטום האשה המוכה''. ישנן נשים לא מעטות, המוכות ע''י בעליהן חדשות לבקרים, ובכל אופן אינן שואפות ונלחמות להשתחרר ממנו, אלא מנסות כל הזמן ''להבין את בעלה'', לנסות להמשיך על הקשר וכך סובלת וממשיכה לסבול, וחוזר חלילה.
מסקנה: לא לעשות שטויות. לא לעשות מעשים שאחר כך נצטער על כך צער רב.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר