סקר
מסכת בבא קמא:





 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רבה ואביי - הלכה כבתראי?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא יג ע"א

 

אמר רב אסי:
בשטרי הקנאה, דהא שעביד נפשיה...
אמר לו רב אסי: אף על גב דשטרי דלאו הקנאה כי ליכא מלוה בהדיה לא כתבינן, מתניתין כיון דנפל אתרע ליה, וחיישינן דלמא אקרי וכתוב.
אביי אמר: עדיו בחתומיו זכין לו, ואפילו שטרי דלאו הקנאה...
בשלמא לרב אסי, דאמר בשטרי אקנייתא - מוקי לה בשטרי דלאו אקנייתא, וכדאמרינן.
אלא לאביי, דאמר עדיו בחתומיו זכין לו, מאי איכא למימר? -
אמר לך אביי: מתניתין היינו טעמא - דחייש לפרעון ולקנוניא.
ולשמואל, דאמר: לא חיישינן לפרעון ולקנוניא, מאי איכא למימר?
הניחא אי סבר לה כרב אסי, דאמר בשטרי הקנאה - מוקי מתניתין בשטרי דלאו הקנאה...
אמר רבא: שמע מינה איתא לדשמואל. דאמר שמואל: המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו - מחול, ואפילו יורש מוחל.
אביי אמר: אפילו תימא ליתיה לדשמואל, הכא במאי עסקינן - בששטר כתובה יוצא מתחת ידה.
ורבא אמר: אי משום שטר כתובה - חיישינן לשתי כתובות.
ואביי אמר: חדא, לשתי כתובות לא חיישינן. ועוד, שובר בזמנו טריף. אביי לטעמיה, דאמר: עדיו בחתומיו זכין לו. 

1.
בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין רב אסי לאביי.

2.
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק כג הלכה ה:

כותבין שטר ללוה אף על פי שאין ה המלוה עמו ואין כותבין למלוה עד שיהיה לוה עמו, בד"א בשטר שיש בו ו קנין שהרי משעה שקנו מידו נשתעבדו נכסיו, אבל שטר שאין בו קנין אין כותבין אפילו ללוה עד שיהיה מלוה עמו ויתן השטר ביד המלוה בפנינו שמא יכתוב עתה ללוות ממנו בניסן ולא ילוה ממנו עד תשרי ונמצא המלוה טורף בשטר זה מניסן שלא כדין שלא הגיע לידו עד תשרי.

2.1
הרמב"ם פוסק כרב אסי בסוגייתנו:
הגהות מיימוניות הלכות מלוה ולוה פרק כג הלכה ה:

[ו] כרב אסי דמוקי לה הכי פרק קמא דב"מ בשטרי אקנייתא
ודלא כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו
וכן פסק רב אלפס דלית הלכתא כאביי
דהא רבא פליג עליה וכו'
וכן ראבי"ה כתב בשטרי הקנאה דקנין שלא בפניו מהני וכן פסק ס"ה

גם הרי"ף פוסק כרב אסי - וכרמב"ם.

2.2

אבן ר"ת פסק הילכתא כאביי דסבירא ליה לשמואל כוותיה
דמסיק ולשמואל דאמר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן אי סבירא ליה כאביי כו'
ומסיק אומר היה ר' מאיר כו' מדדחיק לאוקמה כרבי מאיר ש"מ כאביי סבירא ליה ...

רבנו תם פוסק כאביי מכיוון שמשמע ממהלך הגמרא ששמואל סובר כמותו [דהיינו, הגמרא מסבירה את שיטת שמואל בסוגייתנו לפי דעת אביי דווקא] כנראה, שלפי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה" - ראה מה שהסברנו על הדף הקדם, בבא מציעא דף יב.

3.
רי"ף מסכת בבא מציעא דף ו עמוד א:

ואביי דאמר עדיו בחיתומיו זכין לו לומר דמישתעביד ליה משעת חתימה
לית הלכתא כותיה דהא רבא פליג עליה בהאי סברא כדאמרינן לקמן [דף י"ט ע"ב] ...
... ושמעינן מהא דלית ליה לרבא האי סברא דאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו

הוא סובר שאין הלכה כאביי בסוגייתנו כי רבא [מלבד רב אסי בסוגייתנו] - להלן בדף יט ובדף כ - חולק על אביי.

3.1
והכלל הוא שהלכה תמיד כרבא נגד אביי [מלבד בשישה מקומות - יע"ל קג"מ]:

... וקיימא לן דכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכתא כרבא

3.2

ואי אמרת דאפליג בהדיה הוא רבה הא רבה נמי רביה דאביי הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב

הוא מציע אפשרות שבסוגיה להלן מי שחולק על אביי הוא רבה ולא רבא, ומסביר, שגם לפי גירסא זו הלכה צריכה להיות בסוגייתנו כרבה, מכיוון שאביי היה תלמידו של רבה, ואין הלכה כתלמיד נגד רבו.

3.3
הוכחה נוספת שאין הלכה כאביי:

ועוד דקאמרינן בפרק המפקיד [בבא מציעא דף ל"ה ע"ב] מאימתי אכיל פירי אמר רבה מכי מטיא אדרכתא לידיה אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו.
רבא אמר מכי שלמין יומי אכרזתא פירוש המכריזין על הקרקע לאחר כתיבת האדרכתא והנה רבה ורבא תרוייהו לא סבירא להו הא דאמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו:

הוא מוכיח מסוגיה נוספת שגם רבה [רבו של אביי] וגם רבא [חברו של אביי] חולקים על אביי ולא סוברים את הכלל של אביי "עדיו בחתומיו זכין לו".

3.4
אולי הוא זקוק להוכחה הנוספת כי אולי הוא מתלבט אם הוכחתו הראשונה - בסעיף 3.2 - אמנם תקפה, מפני שיתכן שהכלל הוא שהלכה כבתראי - אביי - נגד מי שקדם לו - רבה - אפילו אם חולק בזה על רבו.

4.
רא"ש מסכת בבא מציעא פרק א סימן מט:

... ולא הבנתי ראיותיו דע"כ רבה הוא דפליג עליה כיון שנקבעו דבריו לפני אביי.


הרא"ש מסביר שבהכרח רבה [ולא רבא] הוא זה שחולק על אביי בסוגייתנו ולא רבא, מכיוון שבדרך כלל דברי אביי מובאים בש"ס לפני דברי רבא, ואם בסוגייתנו דברי החכם מובאים לפני אביי הרי שבהכרח מדובר ברבה שהיה רבו של אביי.

4.1

וקי"ל מאביי ורבא ואילך אמרינן הלכתא כאמוראי בתראי אף כנגד רבותייהו. וכן כתב רב אלפס ז"ל בכמה מקומות...


ובמקרה שאביי חולק על רבו - רבה - הלכה תהיה כאביי לפי הכלל ש"הלכה כבתראי", והכלל שאין הלכה כתלמיד במקום רבו תקף רק לגבי אמוראים ראשונים בתקופה שעד אביי ורבא.

4.2
והרא"ש מדגיש שדבריו בסעיף 4.1 דווקא מתאימים לשיטת הרי"ף "בכמה מקומות". ואולי זה מסייע לדברינו לעיל בסעיף 3.4.

5.
המשך הרא"ש:

והתוס' פסקו כאביי ואף ע"ג דרבא פליג עליה וגם מילתא דר' אבא בר ממל דקאמר לעיל הא בבריא והא בש"מ לא מתוקמא כאביי וגם רב אסי פליג עליה לעיל (דף יג א) מ"מ הלכתא כאביי דהוא בתראה וגם מדגמרא לעיל (שם) דחיק לתרוצי מילתא דשמואל [אליביה] משמע דהלכתא כוותיה. ור"א דההיא שמעתא נמי כאביי כדפירשו התם.

דבריו הם כאמור לעיל בסעיף 2.2

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר