סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 998

"ת"ר ההולך למוד את גורנו אומר יה"ר מלפניך ה' אלקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו"

בבא מציעא מב ע"א

התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, מדד ואח"כ ברך הרי"ז תפילת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול, ולא בדבר המדוד, ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין, שנא' "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך".
הגאון החת"ס מסביר ע"פ דברי גמ' אלו מה שנא' בתהלים נ"ו "שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך". דוד המלך מבקש מהקב"ה שיקח את הדמעות וישים אותם בנאדות, אבל הוא מוסיף ומבקש "הלא בספרתך", יש כאן בקשה שהדמעות יהיו ספורים ע"י הקב"ה, מהו הענין לספירת הדמעות, טוען החת"ס משום שהדמעות של דוד המלך הם דמעות של צער על גלות השכינה על צרותיהם של כלל ישראל. הצרות הם שמביאות את הדמעות. דוד המלך יודע עד כמה חשובות הם הדמעות, והוא מבקש משום כך שהקב"ה ינצור וישמור את הדמעות, אבל עדיף היה אילולא היה צורך בדמעות, אילו היה אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ולא היה שום צורך בדמעות. לכן מבקש דוד המלך "הלא בספרתך" יספור הקב"ה את הדמעות ואז יהפכו הדמעות לדבר המנוי, והרי אין הברכה שורה בדבר המנוי, מוטב לדמעות שיהיו בגדר דבר המנוי כדי שלא יתרבו, שלא ישלוט בהם סימן ברכה, מכאן והילך אך טוב לישראל.

באותו ענין שואלים האחרונים קוש' מענינת, שמתבססת על דברי הרד"ק בפרושו למלכים ב' פ"ד פס' ז' נא' שאלישע הנביא ברך את האשה השונמית שלא יפסיק השמן מן הכלים כל עוד יהיו לה כלים בבית, ואכן השמן לא פסק עד שנגמרו כל הכלים שבבית. נא' שם ברד"ק בשם התוספתא שהאשה שאלה את אלישע הנביא האם עליה לעשר את השמן שנוסף ע"י הנס. תשובתו של הנביא היתה ששמן של נס פטור במעשר.

יש לדבר גם הסבר פשוט, כאשר התורה מחייבת תרומות ומעשרות היא מתייחסת לדברים הגדלים מן הארץ. שמן היוצא מזיתים שגדלו בארץ חייב במעשרות, אבל שמן של נס אינו גדל מן הארץ ולכן הוא פטור מתרומות ומעשרות. שואלים האחרונים על דברי גמרתנו מכח אותה תוספתא, הרי נאמ' בגמרתנו שכאשר אדם נכנס למוד את גרונו כדי להפריש ממנו תרו"מ הוא מתפלל שהקב"ה יתן ברכה בתוך האסם כמו שנא' "באסמיך" ברכה זו יש בה ריבוי של התבואה, ורק אחרי הברכה כאשר הדבר עדיין לא מדוד ואינו מנוי, והברכה שרתה בו, יכול אדם לעשר את התבואה, והרי התוספת הזו שבאה מכח התפלה היא תוספת ניסית. לכאורה התוספת הזו פטורה מתרו"מ, כשם שהשמן של הנס היה פטור ממעשר, מעתה כיצד ניתן לעשר את כל הפרי בשעה שיש בו תערובת של תבואה הפטורה ממעשר, יש כאן חשש שאדם יפריש מהפטור על החיוב. ישוב לשאלה זו ניתן למצוא בתשובה על שאלה אחרת אותה שאל הגאון רבי חיים מבריסק את האדמו"ר בעל האמרי אמת מגור כפי שהדבר מובא בספר מקראי קודש על חנוכה.

בנס חנוכה כידוע נמצא שמן שלא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו 8 ימים, שאל הגאון רבי חיים מבריסק את האדמו"ר מגור, נא' בתורה שהשמן אותו צריכים להדליק במנורה חיב להיות שמן זית זך, שמן כזה המופק מזיתים שהכמות של השמן היה בה להדליק רק יום אחד, הקב"ה חולל נס וכמות השמן התרבתה, אבל התוספת של הנס לכאורה אין לה גדר של שמן זית, הרי זה רק שמן של נס, כיצד ניתן אם כך להדליק את המנורה בשמן של נס. ענה לו האדמו"ר בעל האמרי אמת כך, נס יכול להתבצע בשתי צורות, ניתן להוסיף כמות כאשר הכמות הנוספת אינה אלא תוספת ניסית, אבל ניתן גם באופן אחר, לקחת את הכמות הקיימת ולתת לה עוצמה כפולה או איכות מוכפלת, הנס שנעשה בשמן של חנוכה לא הוסיף שמן בכמות, הוא הוסיף לאיכות של השמן, לאפשרות של המאור הגלומה בשמן, שמן כזה שניתן להדליק ממנו רק ליום אחד דלק ל- 8 ימים אבל כל 8 הימים דלק השמן של הזית, לא היתה כאן תוספת כמותית אלא תוספת איכותית. ע"פ תרוצו הנפלא של בעל האמרי אמת ניתן גם ליישב את קוש' האחרונים כאן, כאשר אנו מתפללים ואנו סומכים על הבטחתו של הקב"ה שישלח ברכה באסמינו, אין הכוונה שעד עכשיו היתה כמות מסוימת בגורן ועתה אחר הנס תגדל הכמות, אין הקב"ה מחולל ניסם שיש בהם שינוי כה גדול בדרך הטבע, הכוונה היא ברכה באיכות, כמו שנא' אדם אוכל קמעא והמזון מתברך במעיו, אותם חיטים יקבלו מעתה איכות משובחת יותר ע"י ניסו של הקב"ה, אבל עדיין כל חטה וחיטה תהיה בה את התכונה של תבואת הארץ, ולכן אין שום פלא שניתן לעשר אחר שחל על התבואה ברכת ה'. ניתן גם להביא ראיה מהגמ' במס' תענית כ"ה: שאומרת שאסור להנות ממעשה ניסים, מעתה אם נאמר שמה שנא' אצלנו בגמ' שהקב"ה שולח ברכה ניסית בגורן, והברכה מתבטאת בכך שהכמות מתווספת, אם היתה קודם כמות מסוימת וחלה הברכה ומתקבלת כמות גדולה יותר, והכמות הזו היא הכמות הניסית, נמצא שיש כאן איסור הנאה של מעשה ניסים, כל זאת אם עצם הווית התבואה הנוספת היא ע"י נס, דבר זה מוגדר כמעשה ניסים שאסור להנות ממנו, אבל אם נאמר שאין הכוונה לתוספת כמותית אלא לתוספת איכותית שבאה לידי ביטוי בהוויה הקיימת, נמצא שאין כאן איסור של הנאה מדבר שהוויתו במעשה ניסים. התבואה נשארת אותה תבואה. זו תבואה שגדלה בארץ, זוהי תבואה שחייבת בתרו"מ, יש כאן את השיפור האיכותי שנמצא בתוך ההויה המציאותית ודבר כזה לא נאסר משום מעשה ניסים.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)