סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

תפשת מועט תפשת / רפי זברגר

בבא מציעא דף ז ע"א

 

הרקע

אנו עדיין ממשיכים לדון במקרה הראשון של המשנה בתחילת המסכת: שנים אוחזין בטלית, זה אומר אני מצאתיה, וזה אומר אני מצאתיה... זה יישבע שאין לה בה פחות מחציה וזה יישבע שאין לו בה פחות מחציה – ויחלוקו.
 

הנושא

אמר רב תחליפא לפני רבי אבהו: שנים אדוקין בטלית, זה נוטל עד מקום שידו מגעת, וזה נוטל עד מקום שידו מגעת, והשאר חולקין בשווה. רבי אבהו מוסיף על דין זה ואומר: בשבועה. כלומר: כדי לחלק את ייתרת הטלית, יש לכל אחד להישבע ורק אז יוכל ליטול את מחצית שאר הטלית. 
שואלת הגמרא: אלא מתניתין, דפלגי בהדדי... היכי משכחת ליה? באיזה מקרה מדברת המשנה? מדוע במשנה לא פוסקים כדעתו של רב תחליפא, שמקבל עד שידו מגעת, אלא פוסקים שחולקים בכל הטלית, שווה בשווה?
עונה רב פפא: דתפישי בכרכשתא. כלומר, כל אחד משני בעלי הדין, תופש את הטלית בצד אחד של הציציות [''גדילים'' הנועדים "לקישוט הטלית"]. כלומר, אף אחד לא מחזיק בידיו ''חתיכת בגד משמעותית'', המוגדרת בלשון הגמרא: שלוש על שלוש אצבעות. [אצבע היא בערך שני סנטימטר, תלוי בשיטות השונות], ולכן מחלקים את הטלית ביניהם. כלומר, אם אדם מחזיק בטלית, בחלק ששטחו ארבעה סנטימטר מעוקב [2X2], הרי הוא מקבל את החלק שהוא מחזיק, אך אם הוא מחזיק ''אך ורק'' את הציציות של הטלית, בגודל הקטן משלוש על שלוש, הרי כל אחד ''זוכה'' לקבל מחצית מן הטלית. 
 

מהו המסר?

הכלל של ''תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת'' מופיע במספר מקומות, בין היתר במסכת סוכה (דף ה' עמוד א'). ניתן לומר, כי גם בהלכה שלנו, מיישמים את הכלל הנ''ל. אם אדם תפש חתיכת טלית בגודל שלוש אצבעות על שלוש אצבעות, הרי הוא זוכה לקבל חלק זה שהוא החזיק, אך אם הוא החזיק רק בציציות של הטלית, הרי שהוא זוכה לחלק נכבד יותר – למחצית מן הטלית [יש להעיר כי ייתכן שתפישת הציציות תגרום ל''הרעת המצב'', שכן, אם יחזיק ביותר ממחצית הטלית, הרי הוא יקבל את כל החלק שהחזיק, לעומת מצב שהחזיק רק בציציות, אז יקבל רק מחצית מן הטלית. אבל ברוב המקרים, תפישה בציציות מקנה לתופש חלק גדול יותר, מאשר אם הוא יחזיק בחלק ''משמעותי''].
מסקנה: לא תמיד כמות קובעת. לפעמים איכות המעשה, ישפיע יותר מאשר הכמות. יש לבחון בכל מצב, מהו "המרכיב הקובע'' והמשמעותי במקרה הנידון. אם בוחנים ומגיעים למסקנה כי האיכות קובעת, הרי שיש להתנהג בהתאם.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר