|
תפשת מועט תפשת / רפי זברגרבבא מציעא דף ז ע"א
הרקע
אנו עדיין ממשיכים לדון במקרה הראשון של המשנה בתחילת המסכת: שנים אוחזין בטלית, זה אומר אני מצאתיה, וזה אומר אני מצאתיה... זה יישבע שאין לה בה פחות מחציה וזה יישבע שאין לו בה פחות מחציה – ויחלוקו. הנושא
אמר רב תחליפא לפני רבי אבהו: שנים אדוקין בטלית, זה נוטל עד מקום שידו מגעת, וזה נוטל עד מקום שידו מגעת, והשאר חולקין בשווה. רבי אבהו מוסיף על דין זה ואומר: בשבועה. כלומר: כדי לחלק את ייתרת הטלית, יש לכל אחד להישבע ורק אז יוכל ליטול את מחצית שאר הטלית. מהו המסר?
הכלל של ''תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת'' מופיע במספר מקומות, בין היתר במסכת סוכה (דף ה' עמוד א'). ניתן לומר, כי גם בהלכה שלנו, לפחות ביחס לאחד משני התופשים מיישמים את הכלל הנ''ל. שהרי אם אדם תפש חתיכת טלית בגודל שלוש אצבעות על שלוש אצבעות, הרי הוא זוכה לקבל חלק זה שהוא החזיק, והשני מקבל את החלק שהוא החזיק והשאר מתחלק ביניהם. במקרה זה אם השני החזיק בחלק גדול יותר גדול מן הראשון, הרי שסך הכול הראשון מקבל פחות מהחצי הכולל (את החלק שלו ואת מחצית החלק שלא מוחזק על ידי שניהם), ואז הוא ''מפסיד'' מכך שהחזיק בקטע גדול יותר של המציאה, שהרי אם היה תופס רק בציציות של הטלית היה זוכה לקבל חצי מהטלית. |