איקלע לבי אביוני
בבא קמא קיז ע"א
"רב הונא בר יהודה איקלע לבי אביוני, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: כלום מעשה בא לידך? אמר ליה: ישראל שאנסוהו עובדי כוכבים והראה ממון חבירו בא לידי וחייבתיו. אמר ליה: אהדר עובדא למריה, דתניא: ישראל שאנסוהו עובדי כוכבים והראה ממון חבירו - פטור".
צריך ביאור,
א. לשם מה נזכר שנקלע לבי אביוני דוקא?
ב. במדרשים רבים אמרו: "חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו" כך וכך, ומתוך כך דרשו משמעות לאותם שמות המקומות. כמו כן יש לנו לומר: חזרנו על כל על מימרות חז"ל ולא מצינו מקום ששמו בי אביוני.
ג. מה ראה רבא לשאול את רב הונא בר יהודה אם מעשה בא לידו?
אלא שרבא כאן כשיטתו שמסר משום רב הונא במסכת ברכות דף ה ע"א:
"אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו - מדכאו ביסורין, שנאמר: (ישעיהו נ"ג) וה' חפץ דכאו החלי; יכול אפילו לא קבלם מאהבה - תלמוד לומר (ישעיהו נ"ג) אם תשים אשם נפשו, מה אשם לדעת - אף יסורין לדעת".
ורב הונא שם לא היה רק "נאה דורש" אלא גם "נאה מקיים" (חגיגה יד ע"ב; יבמות סג ע"ב) וקיים בעצמו חשבון נפש, בעמוד ב' בהמשך הגמרא שם במסכת ברכות דף ה:
"רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא, על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה: רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה: לעיין מר במיליה. אמר להו: ומי חשידנא בעינייכו? אמרו ליה: מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא? אמר להו: אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא - לימא. אמרו ליה: הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה. אמר להו: מי קא שביק לי מידי מיניה? הא קא גניב ליה כוליה! אמרו ליה: היינו דאמרי אינשי: בתר גנבא גנוב, וטעמא טעים. אמר להו: קבילנא עלי דיהיבנא ליה. איכא דאמרי: הדר חלא והוה חמרא; ואיכא דאמרי: אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא".
וכך גם רב הונא בר יהודה – "איקלע לבי אביוני", כלומר שנקלע לידי עוני ואביונות, ובא לפני רבא לקבל עצה. ומשום כך שאלו רבא: כלום מעשה בא לידך, ושמא שגית בו וממון אחרים תלוי בצוארך ועליו אתה נענש. השב את הגזילה ותעשיר אף אתה.
