הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי ורשב"ג - כמי הלכה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא ז ע"א
תנו רבנן: שנים אדוקין בשטר,
מלוה אומר: שלי הוא, ונפל ממני, ומצאתיו.
ולוה אמר: שלך הוא, ופרעתיו לך.
יתקיים השטר בחותמיו, דברי רבי.
רבי שמעון בן גמליאל אומר: יחלוקו.
1.
הגמרא מסבירה את המקרה המדוייק בו נחלקו רבי ורשב"ג
2.
רא"ש מסכת בבא מציעא פרק א סימן טו:
טו ת"ר שנים אדוקין בשטר מלוה אומר שלי הוא ונפל ממני ומצאתיו ולוה אומר שלי הוא ופרעתיו לך. יתקיים השטר בחותמיו דברי רבי. רשב"ג אומר יחלוקו. אמר מר יתקיים השטר בחותמיו וגבי ליה מלוה כוליה. ולית ליה לר' הא דתנן שנים אוחזין בטלית וכו' ויחלוקו. אמר רבא אמר רב נחמן במקויים דברי הכל יחלוקו. כי פליגי בשאין מקויים.
רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. ואי מקיים ליה פליג ואי לא מקיים ליה לא פליג. מ"ט חספא בעלמא הוא דמאן קא משוי ליה שטרא לוה הא קאמר דפריע הוא.
ורשב"ג סבר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ואף על גב דלא מקיים ליה יחלוקו.
וקי"ל כרבי דאמר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וההיא דנפל ליד דיין מפרשי' לקמן אי חיישינן לפירעון אי לא.
הוא פוסק כרבי [נגד אביו - רשב"ג]. אבל אולי משמע מדבריו שההכרעה כרבי לא בגלל סוגייתנו אלא בגלל ש"קיימא לן..." בסוגיות אחרות בש"ס.
3.
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק יד הלכה ה:
הוציא עליו שטר חוב שאינו יכול לקיימו ואמר הלוה אמת שאני כתבתי שטר זה אבל פרעתיו או אמנה הוא
או כתבתי ללוות ועדיין לא לויתי וכל כיוצא בזה הואיל ואם רצה אמר לא היו דברים מעולם והרי מפיו נתקיים הרי זה נאמן וישבע כ היסת ויפטר, ואם קיימו המלוה אח"כ בב"ד הרי היא כשאר השטרות.
3.1
מגיד משנה הלכות מלוה ולוה פרק יד הלכה ה:
[ה] הוציא עליו שטר חוב וכו'. מחלוקת תנאים ואמוראים בהרבה מקומות ומהם פרק מי שמת ושם פסקו רוב המפרשים ז"ל כמאן דאמר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וכדברי רבינו ז"ל וכן דעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א וכן דעת ההלכות:
מתאים להערתנו לעיל בסוף סעיף 2.
4.
ויש להוסיף שמתאים גם לכלל של "הלכה כרבי מחברו" [למרות שכאן מדובר באביו], ולא קשור לכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו" מכיוון שבסוגייתנו מדובר בברייתא ולא במשנה.
5.
לגבי הכלל של "הלכה כרבי מחברו":
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רלב:
הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, כ"כ הר"ב הליכות עולם וכבר כתבתי למעלה מהיכן למד כן ודלא כמ"ש בעל יבין שמועה ובסמ"ג עשין ע"ד כתוב
ובפירוש רבינו גרשון גרסינן אף כרבי הלכה מחביריו ע"כ,
ויראה דפוסק כרב נחמן בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קכד) דאמר הלכה כר' אף מחביריו ע"כ דברי הכנה"ג בכללי הגמרא אות ט' וגם אני ראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ט דשבועות סוף משנה ה' שכתב והגמרא פסק הלכה כר' מחביריו ולדידי המך צ"ע:
משמע מתוך דבריו שרב נחמן הוא הפוסק כרבי אפילו מחבריו. נעיר שרב נחמן חי בדור אחרי שמואל!
6.
ועוד
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רלח:
הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו,
ובמקום אביו אין הלכה כמותו,
הוא מעלה אפשרות שהלכה כרבי מחברו ולא מחבריו [כלומר, נגד חכם יחיד ולא נגד רבים], ומכאן הוא מרחיב בשאלה האם הלכה כרבי אפילו נגד אביו
כ"כ הכריתות בימות עולם ש"ג סי' ד' ואחריו נמשך הר"ב ה"ע בפ"א משער החמישי וכן ראיתי להרי"ף והרא"ש ז"ל בפרק הניזקין שהביאו דברי הגאון שפסק כרשב"ג לגבי רבי משום דאביו ורבו היה ומדשתקו ליה ולא הזכירו שום חולק עליה משמע דאודויי אודו ליה ...
7.
אבל הוא ממשיך ובהקשר לסוגייתנו - בבא מציעא דף ז:
וכתב הב"ח א"ח סי' רמ"ח דטעמו הוא משום דקי"ל בכל דוכתא הלכה כרבי מחבירו
וה"נ אשכחן בפ"ק דבבא מציעא דף ז' א' דמתנייא סברת רבי קודם לרשב"ג ואפ"ה פסק הרא"ש שם כרבי
בסוגייתנו "רבי" מוזכר לפני "רשב"ג" - אביו. אולי הוא מתכוון לומר שכעיקרון הלכה כבתראי - כאן כרשב"ג שמובא אחרי "רבי"! ובכל זאת הוא מסביר שהרא"ש פסק כרבי [למרות שהקדימו לרשב"ג אביו, או מפני שדווקא הקדימו?]
והוא מביא מקורות נוספים לדבריו לעיל:
וכן בפ"ד דכתובות דף נב ב' דתניא שם נשבית והיו מבקשים ממנו עד עשרה בכתובתה הוזכר רבי קודם רשב"ג כפי גירסת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש
וכולם פסקו כוותיה דרבי [למרות שלא בא כ"סדר הדורות", שהרי רשב"ג קדם ל"רבי"]
וכ"כ מהר"י קורקוס בפ"י מהלכות מעשר הלכה י' לדעת הרמב"ם ז"ל האי כללא דהלכה כרבי מחבירו אף שנזכר קודם רשב"ג יע"ש.
מדבריו משמע שהרא"ש פוסק בסוגייתנו כרבי בגלל המשתמע בסוגייתנו מהברייתא, ולא כדברינו לעיל בסוף סעיף 2.
8.
ראה מה שכתבנו בהרחבה לעיל בבבא מציעא דף ד על תנא מאוחר - "רבי" - שמוזכר לפני תנא מוקדם - "רשב"ג".
