פרשנות מוטעית / רפי זברגר

בבא קמא דף קיז ע"א

הרקע

היום נספר סיפור המתואר בדף שלנו, וננסה ללמוד ממנו מסר לחיינו. 
 

הנושא

אדם ביקש להראות את התבן של חבירו לגויים, סיפר על כך לרב [זהו שמו], ורב אמר לא שלא להראות את התבן. ענה אותו האיש: אני מראה ומראה [לא שמע לעצתו של רב]. רב כהנא ישב לפני רב, וכשראה את ''חוצפתו'' של אותו האיש, והזלזול שזלזל ברב, ''שמט את צווארו'' וכך הרגו! ראה זאת רב וקרא את הפסוק מספר ישעיהו (נ''א, כ'): בָּנַ֜יִךְ עֻלְּפ֥וּ שָׁכְב֪וּ בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצ֖וֹת כְּת֣וֹא [שור] מִכְמָ֑ר [רשת הלוכדת]. ומסבירים: מה שור כיוון שנלכד ברשת, אין מרחמים עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו [וכך ''אישר'' רב את מעשהו של רב כהנא]. 
לאחר מעשה זה, ייעץ רב לרב כהנא ואמר לו: עד עכשיו שלטו הפרסיים שלא הקפידו על שפיכות דמים, אבל עכשיו שולטים היוונים אשר ''מקפידים'' על שפיכות דמים, לך ועלה לארץ ישראל, אך קבל על עצמך שלא להקשות קושיות על רבי יוחנן [חכם גדול בארץ ישראל] במשך שבע שנים! 
עלה רב כהנא לארץ ישראל והתיישב בבית המדרש של ריש לקיש, ושמע סיכום שיעורו של רבי יוחנן [רבי יוחנן העביר שיעור באותו יום, וחזרו על השיעור בפני תלמידי ריש לקיש]. רב כהנא הקשה קושיות על דברים אלו, ותירץ מספר תירוצים . לאחר ששמע ריש לקיש את הקושיות והתירוצים של רב כהנא, הלך וסיפר לרבי יוחנן על כך, ואמר לו רבי יוחנן: ארי עלה מבבל [איש ''גדול בתורה'' כאריה], ואז ביקש רבי יוחנן להביאו למחרת לבית המדרש. 
הושיב אותו רבי יוחנן בשורה הראשונה [בבית המדרש בזמנם היו שבע שורות, וככל שהתלמיד היה ''גדול יותר בתורה'' ישב בשורה קרובה יותר. לאחר ששתק רב כהנא [כפי שייעץ לו רב בבבל], העביר אותו רבי יוחנן כל יום לשורה אחורית יותר, עד שהגיע לשורה השביעית... אמר רבי יוחנן לריש לקיש: ארי שאמרת נעשה שועל! [לא נראה שהוא ''תלמיד חכם'' גדול, שהרי לא שמענו ממנו כלום].
אמר רב כהנא: יהי רצון, שאותם שבע שורות שעברתי אחורנית, יהיו ''חילוף'' לשבע שנים שייעץ לי רב לא לדבר בפני רבי יוחנן. ואז קם רב כהנא על רגליו, וביקש להחזירו לשורה הראשונה. רבי יוחנן אמר ''שמועה'' והקשה רב כהנא קושיא שרבי יוחנן לא ידע להשיב עליה, עובדה אשר גרמה להחזירו לשורה הראשונה. מסופר כי רבי יוחנן היה יושב על שבעה כרים, כדי שיראוהו תלמידיו, ולאחר כל קושיא של רב כהנא שלא ידע רבי יוחנן לענות עליה הוריד כרית אחת, עד שבסופו של דבר ... התיישב רבי יוחנן על הרצפה.
עוד מסופר, כי רבי יוחנן היה אדם מבוגר, עד אשר ''גביני עיניו'' ירדו למטה [גבות עליונות ירדו על התחתונות, עד אשר כיסו את עיניו ולא יכל לראות], ביקש רבי יוחנן שירימו את גבות עיניו, כדי שיוכל לראות את פניו של רב כהנא. ראה את שפתיו פרודות, וחשב שהוא מחייך. ''חלשה דעתו'' של רבי יוחנן [חשב שכביכול, רב כהנא מחייך ומלגלג עליו], ואז חלשה דעתו של רבי יוחנן, עובדה אשר גרמה ל...מותו של רב כהנא [''כוחם'' של חכמים היה כל כך גדול, ש''חלישות הדעת'' של רבי יוחנן, גרמה למותם אל אנשים..]. למחרת, שיתף רבי יוחנן את מחשבותיו עם החכמים ואמר להם: לא רק שה''בבלי'' הזה הקשה עלי קושיות רבות, אלא בסופו של דבר גם ''צחק עלי''. אמרו לו חכמים: אלו היו פניו של רב כהנא, וכך היה מבע פניו כל הזמן. למרות שזה נראה, הוא לא צחק כלל וכלל. 
 

מהו המסר?

מה בעצם קרה כאן? רבי יוחנן ראה למשך מספר שניות קטן את שפתיו של רב כהנא, ו''פירש'' את המבע הזה, כאילו הוא מחייך. אך הייתה זאת ''טעות קטלנית'', שרק למחרת הבינה.
בהמשך הסיפור ביקש רבי יוחנן סליחה ומחילה מעל פני הקבר שלו...
מסקנה: להשתדל לפרש דברים בכיוון החיובי, ולא בכיוון השלילי. פנים כאלו כמו שראה רבי יוחנן, ניתן ''לפרשם'' בכמה הסברים – חובה עלינו להסביר את ההסבר היותר חיובי, למרות שלפעמים נראה קצת ''רחוק מן המציאות''.
שומה עלינו ללמד זכות על כל אדם, ובוודאי על אדם גדול כרב כהנא, שהיה חריף ובקי גדול בהלכה.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]