גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ל"א, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא קמא
דף קיג ע"א
חקירה ביסוד איסור גזל עכו"ם - שלא יפסיד העכו"ם או שלא יעשו בני ישראל מעשים שאינם הגונים
הלכה פסוקה היא (שו"ע חו"מ סי' שנט ס"א): "אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא, בין מישראל בין מעובד כוכבים". וכן פסק הרמב"ם (הל' גזלה ואבדה פ"א הל' א-ב): "כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה, שנאמר (ויקרא יט, יא) 'לא תגזול' וכו'. ואסור לגזול כל שהוא דין תורה אפילו גוי עובד ע"ז אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר". מקור הדברים בענין גזילת עכו"ם הוא במכילתין (קיג ע"א): "אמר רבי שמעון, דבר זה דרש ר"ע כשבא מזפירין, מנין לגזל כנעני שהוא אסור, ת"ל (שם כה, מח) 'אחרי נמכר גאולה תהיה לו', שלא ימשכנו ויצא", ופירש"י: "שלא ימשכנו ויצא, כלומר, שלא יוציאוהו בית דין מיד הכותי אלא בגאולה". לימוד נוסף מצינו בגמרא (שם ע"ב): "אמר רב הונא, מנין לגזל הכנעני שהוא אסור, שנאמר (דברים ז, טז) 'ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נותן לך', בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך". ואמנם, ישנה שיטה הסוברת שגזל עכו"ם מותר, וזו דעת הת"ק בברייתא במס' בבא מציעא (קיא ע"ב), שדרשו את הפסוק (דברים כד, יד): "לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך" - "'מאחיך' פרט לאחרים", ופירש"י: "פרט לאחרים - נכרי", וכן היא דעת רבן גמליאל בירושלמי במכילתין (פ"ד ה"ג). אכן, כאמור, להלכה קיי"ל כפי שמבואר בסוגייתנו, שגזל עכו"ם אסור.
והנה, ביסוד האיסור מצינו מחלוקת באחרונים, דהנה, זו לשון המהרש"ל בספרו 'ים של שלמה' (בפירקין אות כ): "וכתב הרמב"ם וכן הסמ"ג (לאוין קנז) וכן הטור (סי' שמח) אחריו, שגניבה וגזילה שוין בין ישראל לגוי, וכל הגונב מגוי עובר בלאו, כאילו גונב מישראל. ודבר תימא הוא בעיני, כי התורה בכללה ובפרטה לישראל ניתנה. ולכאורה נראה מהאי סוגיא, דדורש גזל הגוי מקראי לאיסור, אינו אלא אסמכתא בעלמא הוא. ואף אם תימצי לומר דדרשה גמורה היא, מכל מקום אינו אלא לאיסורא, אבל אינו בכלל לאו ד'לא תגזול', וכן 'לא תגנוב', ורש"י פירש להדיא במסכת סנהדרין פרק ארבע מיתות (נז. ד"ה ישראל) דאינו אלא מדרבנן, על הא דאיתא התם סתמא דברייתא, ד'ישראל בגוי גניבה וגזילה מותר', ופירש"י 'משום ד'לא תעשוק את רעך' כתיב, ולא גוי. ומדרבנן הוא דאיכא למ"ד דאסר, משום חילול השם' עכ"ל. ומה שכתב רש"י: 'מפני חילול השם', לא נראה לי כלל, דגזל הגוי אסור אפילו בלא חילול השם. אבל נראה לי, משום שירחיק עצמו מן הכיעור ודומה לו, ויאכל וישתה את שלו, ולא ירגיל את עצמו בגניבה וגזילה".
המורם מדבריו, כי לפי דעת הרמב"ם יש בזה איסור ל"ת של 'לא תגנוב' ו'לא תגזול', ואילו המהרש"ל עצמו סובר שאינם אלא אסמכתא בעלמא, ואי נימא שהם דרשות גמורין, אינם אלא איסור חדש, ואינם אלא בגדר איסור בלבד, אבל לא ל"ת דאורייתא.
אולם, ה'חכם צבי' בתשובותיו (סי' כו) השיג עליו וכתב: "ולי דברי מהרש"ל תמוהין מאוד, ומה ענין ד'התורה לישראל ניתנה ולא לנכרים' שהביא מהרש"ל, ומה זו קושיא להרמב"ם, אטו משום לתא דידהו הוא, וכי הרמב"ם סבור שהנכרי נצטוה שלא יניח לישראל לגזלו או לגנוב ממנו, והלא אנחנו נצטוינו שלא לעשות מעשים מכוערים, ולא יהא אלא גונב על מנת למיקט או על מנת לשלם תשלומי כפל אף שאינו מתכוין לגנוב, ולא עוד אלא שמתכוין לטובת הנגנב, עכ"ז נצטוינו אנחנו שלא להרגיל עצמינו לגנוב", והיינו, דאי נימא שאזהרת התורה 'לא תגזול' היא גם בגוזל ישראל מגוי, אין כאן ציווי התורה על הגוי, שלא נצטוה בזה הנכרי שיהא זהיר שלא יגזלו ממנו, אלא שהיא אזהרה על ישראל שלא יעשה מעשה גזילה, כי מעשה מגונה הוא, וגם כשגוזלים מעכו"ם - מגונה הוא, ובכן האזהרה היא כלפי הישראל, ולא כלפי הנכרי.
והוכיח כן ה'חכם צבי', שהרי "כבר מצינו שני לאוין מפורשים בגוים (דברים כא, יד) 'לא תתעמר בה ומכור לא תמכרנה בכסף'... ואף בבעלי חיים בלתי מדברים נצטווינו על צערם מדאורייתא... ו'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד' (ויקרא כב, כח) ומצות שלוח הקן יש בה עשה ולא תעשה, ואף בצמחים נצטוינו (דברים כ, יט) 'לא תשחית את עצה', וכל זה אינו בעבור הפעול, אלא בעבורינו, אנחנו הפועלים, לקנות בנפשנו דעות אמיתיות ומדות טובות וישרות לזכותנו לטוב לנו, וזה ברור מאוד".
וממשיך עוד: "ולטעמיה דמהרש"ל תיקשי לנפשיה, הא איהו גופיה סבירא ליה דאפשר דהנהו דרשות ד'ואכלת את כל העמים' - 'בזמן שהם מסורים בידך', וכן 'וחשב עם קונהו' - 'שלא ימשכנו ויצא' דרשות גמורות נינהו, וכן הוא האמת לדעתי, ותקשי למהרש"ל והאיך נצטווינו במצות עשה שלא לגוזלם, דמה לי מצות עשה או לא תעשה, דכשם שהאזהרות והמניעות שבתורה אינן אלא לישראל ולא לאומות, כך החיובים והעשין אינן אלא לנו, ואדרבא החיובים יותר נראה שאינן אלא לישראל, כי כן לא מצינו במצות בני נח אלא אזהרות ומניעות, לבד מאברהם שיצא מהם באהבת ה' יתברך אותו ציוהו במצות המילה. אלא על כרחך אין זה ענין לזה, שהאומות לא נצטוו להיות פועלים ועושים מצות התורה, אבל אנחנו נצטוינו עליהם בהרבה מצות, ואף מאן דאמר גזל הנכרי מותר נמי הוי תיובתיה דמהרש"ל, דהא איצטריך לדידיה 'רעך' למישרי גזל הנכרי, ואי כסברת מהרש"ל דלא ניתנה תורה אלא לישראל וכו' 'רעיך' למה לי, הא ממילא ידעינן ליה אלא וודאי אין זו סברא".
ונלמד מיסוד דבריו, כי האיסור אינו בגלל התוצאה, שיחסרו הדברים מאת בעליהם, אלא בגלל עצם הפעולה - שמגונה הוא, ולכן ישנו איסור גם כשאין מגיע חסרון לבעליהם, כגון בגונב על מנת לשלם, וכן בגונב מנכרי, שאין שום דאגה על חסרונו, ובכל זאת יש בזה איסור מצד עצם הפעולה, והבן.
