הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אינו מתכוון" בשבת ובכלאים
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא קיג ע"א
איכא דמתני לה אהא: לא ילבש אדם כלאים אפי' על גבי עשרה בגדים להבריח בו את המכס,
מתני' דלא כר"ע;
דתניא: אסור להבריח את המכס,
ר"ש אומר משום ר"ע: מותר להבריח את המכס;
בשלמא לענין כלאים בהא קמיפלגי,
דמר סבר: דבר שאין מתכוין מותר,
ומר סבר: דבר שאין מתכוין אסור,
אלא להבריח בו את המכס מי שרי?
והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא!
א"ר חנינא בר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה;
דבי ר' ינאי אמרי: במוכס העומד מאליו.
1.
כהקדמה לדין אם מותר "להבריח את המכס" הגמרא מסבירה שהמשנה במסכת כלאים סוברת כתנא קמא בברייתא שהכלל הוא ש"אינו מתכוון אסור", כלומר אסור לו להינות מבגד הכלאים למרות שהוא לא מתכוון להינות ממנו [שהרי בגד הכלאים לא מונח על גופו אלא על כמה בגדים מתחתיו].
2.
הגמרא מציינת שהמשנה הנ"ל במסכת כלאים איננה לפי רבי עקיבא בברייתא. מדובר על הלכה שאמר רבי שמעון בשם רבו רבי עקיבא שמותר להבריח את המכס, וזה מתקיים רק אם מותר לו גם להינות מבגד הכלאים, וזה רק מפני שרבי עקיבא [וגם תלמידו רבי שמעון] סובר ש"אינו מתכוון מותר".
3.
יוצא אפוא ש"סתם משנה" שמובאת בסוגייתנו סוברת שלא כרבי עקיבא [וכפי שהגמרא מציינת זאת במפורש] אלא כתנא קמא בברייתא שבסוגייתנו, ומתאים לדעת רבי יהודה בכל הש"ס ש"אינו מתכוון אסור".
[הערה: מדוע הגמרא קובעת "דלא כרבי עקיבא" במקום "מתניתין כתנא קמא" / "מתניתין דלא כ..." – 147 מופעים בש"ס / "מתניתין כתנא קמא" – 0 מופעים בש"ס / "מתניתין כ..." – 0 מופעים בש"ס /]
3.1
ועל פי הכלל שהלכה כסתם משנה צריך לומר שכמותה תהיה ההלכה!
4.
רמב"ם הלכות כלאים פרק י הלכה יח:
לא ילבש אדם כלאים עראי ואפילו על גבי עשרה בגדים שאינו מהנהו כלום, ואפילו להבריח את המכס, ואם לבש כן לוקה.
הרמב"ם אמנם פוסק בסוגייתנו כתנא קמא בברייתא וכסתם משנה במסכת כלאים [שמובאת לעיל בסוגייתנו] וכאמור לעיל בסעיף 3.1.
4.1
אלא קשה, שהרי הרמב"ם פוסק בהלכות שבת כרבי שמעון [ורבי עקיבא] ש"אינו מתכוון מותר". וסותר לאמור בסעיף 4.
5.
רדב"ז הלכות כלאים פרק י הלכה יח:
[יח] לא ילבש אדם כלאים עראי וכו'. שם במשנה אין עראי לכלאים ולא ילבש כלאים אפילו ע"ג עשרה ואפילו להבריח את המכס ובמוכס דלית ליה קצבה איירי או העומד מאיליו אבל מוכס שיש לו קצבה וממונה המלך אסור להבריח את המכס
ואיכא למידק דהך סתמא אתיא כמ"ד דבר שאין מתכוין אסור ורבינו פסק כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר
עד כאן כהסברנו לעיל בסעיף 4.1
5.1
והוא מיישב:
וי"ל דגבי שבת דחמיר להו לאינשי פסק כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר
אבל גבי כלאים דקיל להו לאינשי פסק כר"ע וכר' יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור
ומהאי טעמא פסק כר' יהודה ביום טוב להחמיר...
הוא מיישב שהרמב"ם פוסק ש"אינו מתכוון מותר" - כרבי שמעון ורבי עקיבא בסוגייתנו - רק לעניין מלאכת שבת ולא לעניין כלאים [וכנראה כך גם לגבי שאר איסורי תורה] כבסוגייתנו.
5.2
יש כאן חידוש גדול: חכמים מקילים דווקא כשמדובר בחשש לאיסור חמור - איסורי שבת –כי אדם יזהר שלא להיכשל, לעומת איסור כלאיים [האם כוונתו לפי דרגת העונש? עונש מיתה שיש למחלל שבת לעומת עונש של מלקות על איסור כלאיים?].
6
הערה: הרי בסוגייתנו מלבד העניין של "אינו מתכוון" [שהוא אינו מתכוון להינות מהכלאים - שזהו בעצם מהות האיסור של לבישת שעטנז] יש גם עניין של "מלאכה שאינה צריכה לגופה" - שהרי עיקר מטרתו היא להבריח את המכס - שגם בדבר זה נחלקו במסכת שבת רבי שמעון ורבי יהודה!
7.
כסף משנה הלכות כלאים פרק י הלכה יח:
[יח] לא ילבש אדם כלאים עראי וכו'. משנה שם וכתבו הר"ש והרא"ש דסבר האי תנא דדבר שאין מתכוין אסור ופליג אמתני' דמוכרי כסות מוכרים כדרכם ורבינו פסקה לזו ולזו.
הוא מציג את הסתירה כלעיל בסעיף 3.
7.1
... ואף על גב דפ' הגוזל בתרא (דף קי"ו) [בבא קמא דף קיג] קאמר אהאי מתני' דלא ילבש אדם כלאים אפי' ע"ג עשרה אפי' להבריח את המכס מתני' דלא כר"ע דתניא אסור להבריח את המכס ר"ש אומר משום ר"ע מותר להבריח את המכס בשלמא לענין כלאים בהא פליגי מר סבר דבר שאין מתכוין מותר ומר סבר דבר שאין מתכוין אסור אלא להבריח את המכס מי שרי
הקושיה כלעיל.
7.2
והוא מיישב:
יש לדחות ולומר דסבר רבינו דלא בעא גמרא לנחותי לחלק כמו שחילקתי בין דרך לבישה לשלא דרך לבישה ונקט דרך קצרה לומר דבשאינו מתכוין פליגי
ואף על גב דלקושטא דמילתא לאו בהכי פליגי לא חש מאחר דלא אתא אלא לאקשויי דלהבריח את המכס מי שרי
המחלוקת בברייתא והדין במשנה באמת אינם עוסקים בנושא של "אינו מתכוון", ועניין זה מובא רק כ"בדרך אגב" [מבחינה מתודית] כדי לדון בעיקר הנושא שבסוגייתנו - אם מותר להבריח את המכס.
7.3
ושפיר דמי לידחק בכך שלא להוציא סתם מתניתין מהלכה:
לענ"ד ה"כסף משנה" מלמדנו עיקרון חשוב בפרשנות ההלכה, שאפשר להסביר גמרא הסבר דחוק כאשר המטרה היא שההלכה הידועה לנו מסוגיות אחרות בש"ס [בסוגייתנו: "אינו מתכוון מותר"] תתיישב עם "סתם משנה"!
