הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנא קמא וסומכוס - כמי הלכה?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא קיב ע"א
ת"ר: +ויקרא ה'+ והשיב את הגזילה אשר גזל - מה ת"ל אשר גזל?
יחזיר כעין שגזל,
מכאן אמרו: הגוזל ומאכיל את בניו - פטורין מלשלם,
הניח לפניהן - בין גדולים בין קטנים חייבין;
משום סומכוס אמרו: גדולים חייבין, קטנים פטורין.
בר חמוה דרבי ירמיה טרק גלי באפיה דרבי ירמיה,
אתא לקמיה דרבי אבין,
אמר: שלו הוא תובע.
א"ל: והא מייתינא סהדי דאחזקי ביה בחיי דאבוה!
א"ל: וכי מקבלין עדים
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קיב עמוד ב
שלא בפני בעל דין?
ולא? והא קתני: בין גדולים בין קטנים חייבין!
א"ל: הרי מחלוקת סומכוס בצידך.
אמר: איכפל כולי עלמא וקאי כסומכוס לאפקוען לדידי?
מבנה הסוגיה:
מבנה הסוגיה:
1.
מחלוקת בברייתא:
ת"ר: +ויקרא ה'+ והשיב את הגזילה אשר גזל - מה ת"ל אשר גזל?
יחזיר כעין שגזל,
מכאן אמרו: הגוזל ומאכיל את בניו - פטורין מלשלם,
הניח לפניהן - בין גדולים בין קטנים חייבין;
משום סומכוס אמרו: גדולים חייבין, קטנים פטורין.
2.
מקרה:
בר חמוה דרבי ירמיה טרק גלי באפיה דרבי ירמיה,
אתא לקמיה דרבי אבין,
אמר: שלו הוא תובע.
א"ל: והא מייתינא סהדי דאחזקי ביה בחיי דאבוה!
3.
רבי אבין פסק "לרעת" רבי ירמיה.
א"ל: וכי מקבלין עדים
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קיב עמוד ב
שלא בפני בעל דין?
4.
רבי ירמיה דוחה:
ולא? והא קתני: בין גדולים בין קטנים חייבין!
5.
רבי אבין מסתמך על דעת סומכוס בברייתא לעיל
א"ל: הרי מחלוקת סומכוס בצידך.
6.
רבי ירמיה דוחה:
אמר: איכפל כולי עלמא וקאי כסומכוס לאפקוען לדידי?
רבי אבין פסק בברייתא כסומכוס נגד חכמים [=תנא קמא], ועל כך הקשה רבי ירמיה האם ניתן לפסוק כיחיד כדי להקשות ממנו על מי שסובר כחכמים בברייתא - כתנא קמא.
6.1
הערה: אולי ברישא ["תנא קמא"] מדובר בחכמים לא בגלל שמדובר בתנא קמא אלא בגלל הביטוי - ברישא - "מכאן אמרו"!
7.
ואולי כי סומכוס היה תלמידו של רבי מאיר, ולכן במקרה שמובא בברייתא תנא קמא וסומכוס חולק עליו אזי יש מעמד מועדף לסומכוס, כי על רבו רבי מאיר נאמר ש"סתם משנה רבי מאיר" ו"הלכה כסתם משנה".
8.
בכל אופן מרבי אבין משמע שאמורא רשאי להכריע כתנא יחיד - סומכוס - ומתוך כך להכריע הלכה למעשה וכאילו הוא מקשה על רבי ירמיה שסובר כתנא קמא בברייתא
9.
ואמנם נפסק כסומכוס:
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק יב הלכה ז:
קרקע שהיתה בחזקת קטנים ובא אחר וטען שהיא לקוחה ממורישן ויש לו עדים שהחזיק בה ואכלה שני חזקה בחיי ד אביהן אין מוציאין אותה מידן עד שיגדילו שאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין והקטן כאילו אינו עומד כאן הוא חשוב, אבל אם הוציא שטר שהיא לקוחה בידו הרי זה מקיים את ה השטר ומוציאין אותה מידן אחר שמעמידים להם אפוטרופוס.
10.
רא"ש מסכת בבא קמא פרק י סימן א:
רב אלפס ז"ל הביא הך ברייתא פלוגתא דסומכוס ורבנן.
ומדלא פסק כמאן הלכה ממילא שמעינן דהלכה כרבנן.
הרא"ש מדייק מהרי"ף פסק כרבנן, שהם ה"תנא קמא" בברייתא.
הערה: הוא מדייק כך מפני שהרי"ף לא הכריע במפורש כמי ההלכה, ולכן צריך להיות שהכלל יהיה ממילא כרבנן על פי הכלל יחיד ורבים הלכה כרבים.
10.1
בסוגייתנו משמע שהלכה דווקא כסומכוס:
ואף על גב דבעובדא דבר חמוה דרבי ירמיה דאתא לקמיה דרבי אבא ואמר ליה מחלוקתך בצדך משום סומכוס אמרו קטנים פטורים ואיפסיק דינא כוותיה.
ואולי גם הרמב"ם - לעיל בסעיף 9 - מסכים לזה.
10.2
אבל - לפי הסבר הרא"ש - הרי"ף פוסק כרבנן:
לאו משום דהלכה כסומכוס אלא כדמסיק משום דאיכא חזקת אב הלכך אין נזקקין לקבל עדות להוציא ממון הקטן מחזקתו.
אבל סומכוס איירי בגזילה קיימת דאילו אכלום הבנים לא הוה אמרי רבנן דקטנים חייבים כדאמרינן לעיל אכילת קטנים מידי מששא אית ביה לא יהא אלא דאזוקי אזוק.
ובהא לית ליה הלכה כסומכוס.
והכי אמרינן בערכין פרק שום היתומים (דף כב ב) נמצאת שדה שאינה שלו נזקקין לנכסי יתומין ואין מעמידין להם אפוטרופוס ומיירי התם שנתקבל העדות בחיי אבוהון. וכן הכא נמי אם הגזילה קיימת וידוע מוציאין מידם:
