הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"תיובתא... אמר לך..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא קיא ע"ב

גמ'. אמר רב חסדא: גזל ולא נתייאשו הבעלים, ובא אחר ואכלו ממנו, 
רצה - מזה גובה, רצה - מזה גובה; 
מאי טעמא? כל כמה דלא נתייאשו הבעלים, ברשותיה דמריה קאי. 
תנן: הגוזל ומאכיל את בניו, והניח לפניהם - פטורין מלשלם; 
תיובתא דרב חסדא! 
אמר לך רב חסדא: כי תניא ההיא - לאחר יאוש. 

1.
מדוע ה"תיובתא" אם מייד מובא תרוץ על הקושיה. אלא אם נאמר שמכיוון שהתרוץ הוא על ידי העמדת אוקימתא - מדובר לאחר יאוש - הרי שכוונת הגמרא לומר שיכול בעל המחלוקת לא לקבל את האוקימתא ולדחות לגמרי - ברמה של "תיובתא" - את דברי רב חסדא.
כלומר, שתירוץ זה הינו "דחוק" ורשאים הפוסקים שלא לסמוך עליו!

2.
גם הביטוי "אמר לך רב..." מעיד שרב חסדא אמנם יכול היה לתרץ, אבל הגמרא לא מסכימה איתו. משמע גם שאת ה"תיובתא" כתב "עורך הגמרא", וכן את הביטוי "אמר לך".
אמנם בסוגייתנו כן נפסק כרב חסדא!

3.
או שנאמר, שהביטוי "תיובתא" בסוגייתנו נאמר על ידי חכמי בית המדרש [או על ידי עורך הסוגיה] ולא על ידי עורך הגמרא. ועורך הגמרא" שיבץ את התרוץ "אמר לך..." כדי שכך תהיה ההלכה [ולא כלעיל בסעיף 2].