סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

אפילו לארנקי של צדקה / רפי זברגר

בבא קמא דף קט ע"א

 

הרקע

המשנה בדף הקודם מלמדת אותנו על ''סדר הפעולות'' שיש לבצע עם הודאת הגניבה או האבדה ע''י השומר.
אומרת המשנה: היכן פקדוני? שואל המפקיד את השומר. אמר לו: אבד. משביעך אני, ואמר לו: אמן. והעדים מעידים אותו שאכלו, משלם קרן. אם הודה מעצמו: משלם קרן וחומש ואשם.
כלומר, אם השומר נשבע, אך יש עדים המעידים כנגדו, שהוא "גמר" את הפיקדון [מדובר בפיקדון של אוכל, שהשומר אכל וסיים אותו!] – השומר חייב לשלם את דמי הפיקדון.
בהמשך המשנה דנה במקרה של גזלן אשר גזל את אביו, נשבע לשקר כי לא ביצע את העבירה, אך לאחר זמן ''התחרט'' והודה שהוא בעצם הגנב, ואז האבא מת. דינו כידוע, משלם קרן, חומש ומביא קרבן אשם גזלות. השאלה היא למי משלמים? על כך עונה הגמרא בפשטות: משלם לבניו [שהם בעצם אחיו של הגזלן] או לאחיו של האבא המת – בקיצור, ליורשיו של הנגזל.
 

הנושא

מוסיף רב יוסף בגמרא וקובע כי גם אם לא מצא יורש של האבא, לתת לו את הקרן, חומש ואשם, משלם אפילו לארנקי של צדקה. כלומר, הגזלן לא יכול להשאיר את הכסף אצלו, הוא חייב להעביר אותו לקרוב משפחות של הנגזל, ואם אין בנמצא – חייב לתת כסף זה לצדקה. . 
 

מהו המסר?

הגזלן חייב להיות ''נקי''. אין זה מספיק שיביע חרטה ויעשה תשובה, גזלן חייב להשיב את הגזלה ולא יכול להישאר עם הכסף או החפץ הנגנב בביתו.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר