הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
בבא-קמא קיג ע"ב
מובא בתלמוד הבבלי (בבא קמא יג, ב):
"אמר רב ביבי בר גידל אמר ר"ש חסידא: גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת; גזילו אסור, דאמר רב הונא: מנין לגזל הכנעני שהוא אסור? שנאמר: ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך, בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך; אבידתו מותרת, דאמר רב חמא בר גורי' אמר רב: מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת? שנאמר: לכל אבדת אחיך, לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני. ואימא: הני מילי היכא דלא אתי לידיה, דלא מחייב לאהדורי בתרה, אבל היכא דאתי לידיה אימא ליהדרה! אמר רבינא: ומצאתה, דאתאי לידיה משמע. תניא, ר' פנחס בן יאיר אומר: במקום שיש חילול השם, אפי' אבידתו אסור".
ועוד מובא בתלמוד הבבלי (סנהדרין עו, ב):
"אמר רב יהודה אמר רב: המשיא את בתו לזקן, והמשיא אשה לבנו קטן, והמחזיר אבידה לנכרי - עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלח לו".
אם לדעת הבבלי אסור להחזיר אבדה לגוי אם לא מדובר במציאות של חילול השם, הרי שאי אפשר שלא להיזכר בסיפור המפורסם בירושלמי (בבא מציעא ב, ה) אודות רבי שמעון בן שטח (יש להעיר שבאופן עקרוני שני התלמודים מסכימים שאבידתו של גוי באופן עקרוני מותרת).
"שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא אמרין ליה תלמידוי ר' ארפי מינך ואנן זבנין לך חדא חמר ולית את לעי סוגין. ואזלון זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי ותלי ביה חדא מרגלי. אתון לגביה אמרין ליה מן כדון לית את צריך לעי תובן. אמר לון למה אמרין ליה זבנינן לך חד חמר מחד סירקיי ותלי ביה חדא מרגלי. אמר לון וידע בה מרה אמרין ליה לא א"ל לון איזל חזר. לא כן אמר רב הונא ביבי בר גוזלון בשם רב התיבון קומי רבי אפילו כמאן דמר גזילו של עכו"ם אסור כל עמא מודיי שאבידתו מותרת. מה אתון סברין שמעון בן שטח ברברין הוה. בעי הוה שמעון בן שטח משמע בריך אלההון דיהודאי מאגר כל הדין עלמא".
תרגום ענייני – תלמידיו של ר' שמעון בן שטח קנו לו חמור מישמעאלי אחד. על החמור הייתה תלויה מרגלית ללא ידיעת הבעלים. דרש רבי שמעון בן שטח את החזרת האבדה לבעליה. שאלו אותו תלמידיו, הרי לפי הדין כולם מסכימים שאבדת גוי מותרת. אמר להם ר' שמעון שבסופו של דבר מטרת היהדות היא לקדש שם שמים בעיני הגויים.
