הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

לא חש למפרך

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא קט ע"ב

מכלל דרבי יוסי הגלילי סבר: אפילו לנפשיה נמי מצי מחיל,
אלא גזל הגר דקאמר רחמנא נתינה לכהנים היכי משכחת לה?

1.
תוספות מסכת בבא קמא דף קט עמוד ב

אלא גזל הגר דקאמר היכי משכחת לה - ה"ה דה"מ למפרך בתחילת סוגיא כי קאמר ר' יוסי הגלילי לא שנא לנפשיה ולא שנא לאחריני מצי מחיל
אלא משום דהוו ליה פירכי אחריני לא חש למפרך.

הגמרא ידעה כבר בתחילת הסוגיה שניתן להקשות על רבי יוסי הגלילי את הקושיה הנוכחית, אבל מכיוון שבתחילת הסוגיה היתה כבר קושיה אחרת עליו "לא חש למיפרך".

2.
נראה לי להסביר את דבריו, שאת השיקול של תוס' עשה גם "עורך הגמרא". והגמרא לא משקפת את הפרוטוקול שהיה בבית המדרש, ובהחלט יתכן שקושיה זו הוקשתה כבר בתחילת הדיון בסוגייתנו.

3.
אלא שעל דברי תוס' יש להעיר: פעמים רבות הפרשנים בש"ס [ראשונים ואחרונים, ולפעמים אפילו הגמרא עצמה] מדייקים מכח זה שהגמרא לא מקשה קושיה מסויימת [בעניין מסויים בסוגיה] שניתן להסיק מכך דין כלשהו.
ויש לומר, שבסוגייתנו אין הדבר כך. כי כאן מדובר ממש על אותה קושיה, וכל שאלת תוס' היא רק על מיקומה של הקושיה. וכנראה ששינוי מיקום הקושיה נקבע על ידי עורך הגמרא.