הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

חדא מתרי ותלתא נקט

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא קו ע"ב

אמרי: וליטעמיך, לישני ליה: בשותף שטבח שלא מדעת חבירו!
אלא חדא מתרי ותלתא נקט.

ראה מה שכתבתי על יבמות דף מח:

1.
בגמרא:

וליטעמיך, לישני ליה הך! אלא חד מתרי ותלת טעמי קאמר.

כלומר, כאשר חכם אומר הסבר/תרוץ מסויים אין הכרח שהוא לא מסכים לתרוץ/הסבר אחר!

2.
ועיקרון זה מוכח מסוגייתנו כפי שמובא:
הליכות עולם שער שני פרק ב:

יא. זימנין דמתרץ גמרא חדא פירוקא והוה מצי למימר פירוקא אחרינא אלא דחדא מינייהו נקט,
וילפינן הא מילתא מפרק החולץ גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ור' עקיבא במקיימי עבדים שאינם מולים וכו' ואמרינן אדמשני ליה רבי עקיבא בלוקח עבד בין השמשות לישני ליה הא ומהדר חדא מתרי טעמי נקט,

עד כאן מוכח שכך בין תנאים.

2.1

וכן אומר הכריתות פעמים יש כמה פירוקים והגמרא לא חש לתרץ אלא חד מינייהו:

לפי ספר ה"כריתות" העיקרון הנ"ל תקף גם בגמרא - אמוראים?

2.2
ונראה לי לומר ["חידוש"], שמסוגייתנו ניתן ללמוד עיקרון זה רק לגבי הסברים/תרוצים מסוג של "אוקימתא", כלומר, שהחכם לא מנה את כל המקרים האפשריים שבו מדובר... אבל אם מדובר בסברות שונות אולי כלל זה לא תקף, ובמקרים כאלה באמת אם חכם מסויים [תנא/אמורא/ סתמא דגמרא] מתרץ תרוץ עקרוני מסויים הרי שכן משמע שהוא איננו מסכים לתרוץ עקרוני אחר !!! ובאמת כך מעירים הראשונים אפילו לגבי הראשונים עצמם, דהיינו, אם "ראשון" מתרץ תרוץ אחד ואחר כך מוסיף תרוץ אחר [בלשון "אי נמי" למשל] הרי שהפרשנים מחפשים במה שני תרוצים אלה חלוקים זה על זה,
ומשמע גם שתרוץ שלישי אין בנמצא, ואם יימצא תרוץ שלישי הרי שאותו "ראשון" שלא אמר תרוץ זה כנראה שלא מקבל אותו.!!!