הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"תנן"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא קד ע"א

 

תנן: השואל את הפרה, ושילחה ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו,
או ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו של שואל, ומתה - פטור;
האי שלוחו היכי דמי?
אי דלא עשה בעדים, מנא ידעינן?
אלא דעשה בעדים, וקתני דפטור, קשיא לרב חסדא!
כדאמר רב חסדא: בשכירו ולקיטו, הכא נמי בשכירו ולקיטו.
תנן: לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו;
האי שלוחו היכי דמי?
אי דלא עשאו בעדים, מנא ידעינן?
אלא לאו דעשאו בעדים!
תרגמא רב חסדא: בשכירו ולקיטו.

מבנה הסוגיה:

1.

תנן: השואל את הפרה, ושילחה ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו,
או ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו של שואל, ומתה - פטור;

האי שלוחו היכי דמי?
אי דלא עשה בעדים, מנא ידעינן?
אלא דעשה בעדים, וקתני דפטור, קשיא לרב חסדא!

הגמרא מקשה של רב חסדא ממשנה במסכת בבא מציעא.

1.1
וקשה: תמיד הביטוי "תנן" - כשבא בפתיחת קושיה - מביא ציטוט מהמשנה האחרונה שהובאה לפני הדיון הנוכחי בסוגיה, ואילו כאן הגמרא מנסחת "תנן" לפני ציטוט משנה ממקום אחר, והיה מתאים יותר להקשות בניסוח "והתנן"!

2.
הגמרא מיישבת על פי דברי רב חסדא במקום אחר. למעשה, הגמרא כאן רומזת שרב חסדא כבר תירץ קושיה זו במקום - או: ממקום - אחר, וזה מודגש בביטוי "הכא נמי..."

כדאמר רב חסדא: בשכירו ולקיטו, הכא נמי בשכירו ולקיטו.

3.
הגמרא מקשה קושיה דומה על רב חסדא מתוך משנתנו. כאן מתאים מאד הביטוי "תנן" [כפי שהוסבר לעיל בסעיף 1.1]:

תנן: לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו;
האי שלוחו היכי דמי?
אי דלא עשאו בעדים, מנא ידעינן?
אלא לאו דעשאו בעדים!

4.
ורב חסדא מיישב:

תרגמא רב חסדא: בשכירו ולקיטו.

כלומר, רב חסדא עצמו מסביר שבמשנתנו מדובר באוקימתא מסויימת, ולכן לא קשה עליו.

4.1
הגמרא [ולא רב חסדא עצמו] יישבה גם את הקושיה הראשונה לעיל כתרוצו של רב חסדא עצמו כאן - על הקושיה השניה.

4.2
ועל כך מקשה תוס':
תוספות מסכת בבא קמא דף קד עמוד א:

שאלה ראשונה:

בשכירו ולקיטו - תימה אמאי לא אמר רב חסדא נמי אהא

מדוע לעיל הגמרא יישבה את הקושיה על רב חסדא ולא רב חסדא עצמו יישב את הקושיה עליו.

4.2
מוסיף תוס':

ועוד תימה אמאי לא פריך ליה מעיקרא ממתני' והדר הוה ליה למפרך מההיא דפ' השואל.

הקושיה הראשונה - לעיל בסעיף 1- היתה צריכה להיות מוקדמת לקושיה השניה מפני שהיא קושיה ממשנתנו - כפי שהודגש לעיל בסעיף 1.1

5.
ונראה לי ליישב:
כנראה, שמבחינה עובדתית-היסטורית הגמרא באמת הקשתה על רב חסדא קודם את הקושיה השניה כי היא קושיה ממשנתנו, ורק אחר כך הקשתה את הקושיה שמובאת ראשונה בסוגייתנו, אלא שבעריכה הסופית הגמרא שינתה את סדר הקושיות מפני שהקושיה ממסכת בבא מציעא מדברת על כל חפץ שנמצא בידי חייב [מקרה כללי], ואילו במשנתנו מדובר דווקא לגבי גזלן ונגזל [מקרה ספציפי].

5.1
למעשה שתי הקושיות באות כרצף אחד, ולכן גם הקושיה הראשונה נפתחת ב"תנן",
ובזה מיושבות כל השאלות שהעלינו בכל הדיון לעיל.
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)