חתירה לאמת / רפי זברגר

בבא קמא דף קו ע"א

הרקע

רב הונא בשם רב אמר את המימרא הבאה: מנה לי בידך, והלא אומר ''אין לך בידי כלום'', ונשבע, ובאו עדים – פטור, שנאמר: ולקח בעליו ולא ישלם – כיוון שקבלו הבעלים שבועה, שוב אין משלמים ממון. רב פוסק שאם נתבע נשבע לתובע שאינו חייב, ולבסוף באו עדים ומכחישים את טענתו ומחייבים אותו להשיב את החוב. במקרה כזה, פוסק רב, כי אין צורך לשלם את הממון, כיוון ש''הבעלים קבלו כבר שבועה''.
 

הנושא

רב נחמן ציטט דין זה של רב, ומייד ''עמד מול קושייתו של רב אחא", מתוך משנה בהמשך המסכת שלנו (ק''ח:), שם משמע שגם אם הנתבע נשבע, ולאחר מכן הגיעו עדים – משלם, בניגוד לפסק של רב. 
רב נחמן עונה על סתירה זו: הכא במאי עסקינן: כגון שנשבע חוץ לבית דין. כלומר, המשנה שציטטנו עוסקת ב''שבועה לא תקינה'', כגון "נשבע חוץ לבית דין'' ושבועה כזו אינה נחשבת לשבועה, ולכן יש לשלם אחריה ממון. לעומת זאת, רב דיבר בשבועה תקינה ואז באמת, התובע איננו יכול לדרוש ממון לאחר ''קבלת השבועה''.
בהמשך, מקשה לו רב אחא. כיצד ייתכן להסביר את המשנה לקמן כאשר נשבע חוץ לבית דין, הרי בהמשכה של אותה משנה יש דין נוסף, בה מחייבים את הגזלן בכפל, כאשר באו עדים ולפני כן נשבע הנגזל. מסיק רב אחא, כי הנתבע לא התחייב חוץ לבית דין, שהרי אין קנס של כפל, מחוץ לבית הדין?
רב נחמן, מקדים ואומר (תרגום חופשי): ניתן היה לחלק בין הרישא והסיפא של המשנה לקמן, כך שברישא מדובר שנשבע חוץ לבית הדין, ובסיפא מדובר שנשבע בתוך בית דין, אבל, אומר רב נחמן: שינויא דחיקא לא משנינן לך. אין ברצוני להשיב לך על שאלתך ב''תירוץ דחוק''. 
לכן, ממשיך רב נחמן: בשני המקומות (דברי רב ודברי המשנה לקמן) עוסקים במקרה של שבועה בבית הדין, אלא ההבדל בין שני המקומות: כאן בקפץ, וכאן בשלו קפץ. אם הנידון נשבע בבית דין, ללא בקשה של הדיינים הוא נקרא ''קופץ''. במקרה כזה אין משמעות לשבועה ["נעשתה שלא כדין''], ולכן התובע משלם, כפי שנפסק במשנה לקמן. ואילו רב מדבר במקרה שהייתה ''שבועה תיקנית'', ולכן אין צורך לשלם, גם אם באו עדים לאחר שבועה זו. 
כאן הגענו לנקודה מעניינת: רמי בר חמא שואל את רב נחמן: הרי אתה לא מסכים לדעתו של רב, אם כן, מדוע אתה כל כך טורח להסביר את עמדתו וסברתו?
ענה רב נחמן: לפירושי דרב, דרב הכי מתרץ לה למתניתין. כלומר, כל מטרתו של רב נחמן, להסביר את סברתו של רב, וכיצד הוא ''מסתדר'' עם המשנה לקמן, למרות ש"אני, רב נחמן, לא סובר כמוהו".  
 

מהו המסר?

תשובה נפלאה זו של רב נחמן, מלמדת אותנו עד כמה יש ''לחתור לאמת''. האמת לא נמצאת רק אצלנו, לא רק בדעתנו ולא רק בסברתנו. אם רב אמר מה שאמר, אנחנו יכולים להסביר ולפרש את טעמו, גם אם איננו מסכימים עמו. 
מסר זה מתאים לכל השנה, אך במיוחד מתאים לימים אלו של ימי תשובה ורחמים בחודש אלול. אם נקשיב למסר זה, וננסה ללמד סנגוריה לכל אדם באשר הוא, גם אם איננו מסכימים עמו, הרי זה שכרנו. נזכה על ידי כך, להרבות שלום ואחווה בחברה שלנו, ובעולם כולו. 
 

תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]