רמת חיים גבוהה / רפי זברגר

בבא קמא דף צט ע"א

הרקע

רמת חיים הוא מונח אשר מתייחס לרמת הרווחה הכלכלית של אנשים בודדים או אוכלוסייה שלמה, הנמדדת באיכות ובכמות הסחורות והשירותים אותם הם יכולים להרשות לעצמה (ויקיפדיה).
במסגרת מאמר זה, נכיר את ''רמת החיים'' שהייתה בזמן התלמוד, וניווכח עד כמה רמת החיים עלתה פלאים מאז ועד היום.
הדיון בגמרא בדף זה נסב על הדין: "אומן קונה בשבח כלי", שמשמעותו: בעל מקצוע [מכונה בגמרא ''אומן''] אשר קיבל משימה ''לטייב'' את החפץ/כלי, הרי הוא ''משבח'' את הכלי בעבודה זו. קובע הכלל: אומן, בעצם פעילותו המשבחת את החפץ, הוא בעצם ''קנה'' את הכלי, ולכן למשל, אם הכלי נשבר אצל האומן, הרי שהאומן פטור מדמי הכלי, שהרי הכלי עבר לרשותו וחייב לשלם רק את החומרים שקיבל ולא דמי הכלי.
 

הנושא

הגמרא מצטטת ברייתא המובאת בהמשך המסכת (דף קי''ב: ) הנותן טליתו לאומן, גמרו והודיעו [ולא החזיר לו] – אפילו מכאן ועד עשרה ימים אינו עובר עליו משום ''לא תלין'', ניתנה לו בחצי היום, - כיוון ששקעה החמה, עובר עליו משום ''בל תלין''. 
נסביר: יש חובה לשלם לפועל באותו יום שהוא עבד. אם שכיר יום – בסוף היום, ואם שכיר לילה – בסוף הלילה, ואם לא משלם בזמנו: עובר על איסור לֹא תָלִין [פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר ] אומרת הברייתא שם: אם האומן סיים את עבודתו, ורק הודיע לבעל החפץ, אך משתהה בהחזרת החפץ לבעליו משך ימים רבים, אינו עובר על האיסור לֹא תָלִין . רק אם החזיר האומן את החפץ לבעליו, אז חל האיסור של לֹא תָלִין , עוד באותו יום. הגמרא מסיקה מדין זה, כי אומן לא קונה בשבח כלי, שהרי אם היה קונה, לא היה עובר על איסור לֹא תָלִין שהרי החפץ היה הופך להיות שלו. 
בסוף הדיאלוג, מעמידה הגמרא את הברייתא בשכיר ולא באומן [העובד בדרך כלל בקבלנות]. השכיר עליו מדובר נקרא ביטשי, במשמעות ''דריכה''. כלומר, כדי לגהץ את הבגדים, היו ''דורכים'' עליהם, וכך היו מתיישרים. מוסיפה הגמרא ומציינת שעל כל דריכה קיבל הפועל מָעָה [מטבע מתקופת הגמרא].
 

מהו המסר?

לחשוב היום על ''חיים ללא מגהץ'' – נראה לא שייך בכלל. אך לפי תוכן לעיל, כך עבדו פעם. ללא מכונות כביסה, ללא מכונות ייבוש וללא מגהצים. הכול בידיים. נראה ''הזוי'', אך אלו היו פני הדברים לפני דורות לא רבים.
מהו המסר: לשמוח, להודות ולברך על כל הטוב שיש לנו, ויש לנו הרבה טוב. רק צריך לפקוח את העיניים, ועל כל צעד ושעל נגלה את ה''טוב העוטף אותנו''. כך גם נשתדל לחנך את ילדינו – להודות ולהכיר טובה על כל הטוב.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]