זריקת מטבע לים / רפי זברגר

בבא קמא דף צח ע"א

הרקע

הגמרא דנה בנושא של ''גרמי''. כלומר לא ביצוע נזק ישיר, אלא נזק המגיע בעקיפין.
 

הנושא

רבה פוסק: הזורק מטבע של חברו לים הגדול – פטור. לכאורה, הדין לא ברור – מדוע הזורק פטור, הרי הוא גרם להפסד ממוני לחבר, וחייב לפצותו. ואמנם הגמרא מנסה להבין את הדין ומסבירה: אמר: הא מנח קמך. אי בעית – שקליה. אומר הזורק לבעל המטבע: הרי המטבע מונח פה לפנינו, בתוככי הים. אם אתה רוצה – אתה יכול לקחת זאת בעצמך. לכן, פסק רבה: אין סיבה לחייב בנזק אם יש אפשרות לבעל המטבעות למשות את המטבעות מן המים.
החובה הזאת מוטלת עליו [על בעל המטבעות], ולכן מפיל המטבעות אינו מחייב.
מסייגת זאת הגמרא: הני מילי בצלולין, דקא חזי ליה, אבל בעכורין דלא חזי ליה – לא. 
מתי דינו של רבה תקף? רק כאשר ניתן פוטנציאלית להציל את המטבעות מתוך מימי הים. זה יכול לקרות, אך ורק אם המים של הים צלולים כך שניתן לראות את המטבעות ולמשות אותם. אך אם המים עכורים, כך שלא ניתן לראות את המטבעות, הרי שה''נזק'' מוחשי וממשי ולכן חייב הזורק להשיב את דמי המטבעות. 
 

מהו המסר?

ניתן לדמות את ''זריקת המטבעות לים'' המחייבת את בעל המטבעות לחפשם ולמשות אותם מהים, ל''זריקת ילד לעולם''. המטרה החינוכית המרכזית שלנו כהורים - לגרום לילדים לתפקד בצורה טובה, יעילה וערכית במשך כל חייהם.
כאשר מרגישים כי הילד כבר מספיק נבון, מבוגר דיו ומוכשר, ניתן ורצוי ''לזרוק אותו למים'' ולגרום לו להתמודד לבדו עם קשיי החיים. פעולות אלו, מייצרות אצל הילד ביטחון עצמי, והרגשה כי הוא ''שווה'' ויכול לתפקד במצבים שונים, גם ללא תמיכה וסיוע של ההורים.
כמובן, יש לעשות זאת בצורה מדודה ומחושבת, ולבחון היטב, האם ''המים צלולים'' דיו, כך שהילד יוכל למצוא את דרכו ולא להסתבך ולהתקשות במשימה. כאשר ''המים עכורים'', והקשיים בחוץ גדולים וחזקים, הילד חייב לדעת, כי ''יש לו גב'' ואנו תמיד נעמוד לצדו. נהיה מוכנים לסייע בכל מצב שהוא ''נתקע'' ללא יכולת תמרון ומציאת פתרון מתאים למצב.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]