הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
סתם משנה - רבי מאיר
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא ק ע"א
והא את הוא דאמרת: רבי מאיר הוא דדאין דינא דגרמי,
מאי לאו ר' מאיר ולא סבירא לן כוותיה!
א"ל: לא, ר' מאיר וסבירא לן כוותיה.
הי רבי מאיר?
אילימא רבי מאיר, (ד' ל' מ' פ' סימן)
דתנן: דן את הדין, זיכה את החייב, חייב את הזכאי, טימא את הטהור, טיהר את הטמא - מה שעשה עשוי וישלם מביתו;
הא איתמר עלה, אמר רבי אילעא אמר רב: והוא שנטל ונתן ביד!
אלא הא ר' מאיר, דתנן: לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום -
ר' מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו;
התם קא עביד בידים!
אלא הא ר' מאיר, דתנן: המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו - הרי זה קידש וחייב;
התם נמי קא עביד בידים!
אלא הא ר"מ, דתניא: מחיצת הכרם שנפרצה -
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ק עמוד ב
אומר לו גדור, נפרצה - אומר לו גדור, נתייאש ממנה ולא גדרה - ה"ז קידש וחייב באחריותו.
מבנה הסוגיה:
והא את הוא דאמרת: רבי מאיר הוא דדאין דינא דגרמי,
מאי לאו ר' מאיר ולא סבירא לן כוותיה!
א"ל: לא, ר' מאיר וסבירא לן כוותיה.
1.
הגמרא מחפשת מאיזה דין של רבי מאיר משמע שהוא דן דין "גרמי":
הי רבי מאיר?
2.
אילימא רבי מאיר, (ד' ל' מ' פ' סימן)
דתנן: דן את הדין, זיכה את החייב, חייב את הזכאי, טימא את הטהור, טיהר את הטמא - מה שעשה עשוי וישלם מביתו;
שמו של רבי מאיר לא מוזכר במשנה. אבל הכלל הוא ש"סתם משנה רבי מאיר". ראה שוטנשטיין, הערה 17. [ראה סנהדרין דף פו עמוד א; מבוסס בעיקר על דברי תוס' להלן]
2.1
הגמרא דוחה את ההוכחה:
הא איתמר עלה, אמר רבי אילעא אמר רב: והוא שנטל ונתן ביד!
3.
"חיפוש נוסף":
אלא הא ר' מאיר, דתנן: לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום -
ר' מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו;
כאן מוזכר רבי מאיר בפירוש.
3.1
והגמרא דוחה את ההוכחה:
התם קא עביד בידים!
3.2
קצת קשה, הרי כאן הדחיה דומה מאד לדחיה לעיל בסעיף 2.1, האם התרצן לא ידע זאת?
3.3
שאלה זו ניתן לשאול על הרבה סוגיות בש"ס, ובדרך כלל התשובה היא שעורך הגמרא כינס במקום אחד דברים שנאררו בבתי מדרש שונים.
4.
חיפוש נוסף:
אלא הא ר' מאיר, דתנן: המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו - הרי זה קידש וחייב;
המקור: משנה מסכת כלאים פרק ז משנה ג - ד
משנה ד
[*] המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קדש וחייב באחריותו רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו:
גם כאן רבי מאיר לא מוזכר במשנה בפירוש. ראה לעיל סעיף 2, אולם ראה ב"שוטנשטין", הערה 24 שמביא גירסא שנאמר בה בפירוש "דברי רבי מאיר".
3.4
ראה גם:
מלאכת שלמה מסכת כלאים פרק ז משנה ד
הוא מביא את שתי האפשרויות אם גורסים "דברי רבי מאיר":
המסכך כו'. כתבו תוספות ז"ל שם ביבמות המסכך ה"ה הזורע כו' אלא נקט המסכך משום רבותא דר"מ דאף במסכך אסור ע"כ, משמע קצת דגרסי דברי ר"מ
אכן בחדושי הרשב"א ז"ל פ"ק דב"ב בבא בתרא דף ב' מוכח דל"ג ר"מ בהדיא אלא ר"מ היא כדקיי"ל סתם מתניתין ר"מ,
גם בחבור דינא דגרמי להרמב"ן ז"ל כתב דמש"ה אמרינן דר"מ קתני לההיא תוספתא דבכלאים דקתני מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור נפרצה אומרים לו גדור נתייאש הימנה ולא גדרה ה"ז קידש וחייב באחריותו אמרינן בפרק הגוזל עצים דר"מ קתני לה משום דאיפליגו בה במתניתין במסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו ה"ז קדש וחייב באחריותו ר' יוסי ור"ש אומרים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וסתם מתניתין ודאי ר"מ ...
בכל אופן משמע מדבריו שאם לא גורסים "דברי רבי מאיר" הרי
[5.2.1] הרישא="תנא קמא"
[5.2.2] "תנא קמא" מוגדר כ"סתם משנה"
[5.2.3] "סתם משנה" רבי מאיר
4.1
והגמרא דוחה את ההוכחה:
התם נמי קא עביד בידים!
ראה לעיל בסעיף 3.2
5.
המשך הגמרא:
אלא הא ר"מ, דתניא: מחיצת הכרם שנפרצה -
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ק עמוד ב
אומר לו גדור, נפרצה - אומר לו גדור, נתייאש ממנה ולא גדרה - ה"ז קידש וחייב באחריותו.
גם כאן רבי מאיר לא מוזכר בפירוש.
5.1
אלא שכאן הרי מדובר בברייתא - "תניא" - ולא במשנה - "תנן" - ורק לגבי משנה נאמר הכלל של "סתם משנה רבי מאיר"!
ומעיין שדווקא מכאן - מהברייתא ["סתם ברייתא"] - מוכח שרבי מאיר סובר שחייב בנזק של "גרמי" - ראה להלן.
5.2
על השאלה לעיל מתייחס תוס':
תוספות מסכת בבא קמא דף ק עמוד א:
מחיצת הכרם שנפרצה כו' - אור"ת שאין משנה בשום מקום אלא ברייתא היא
ומ"מ דייק דאתיא כר"מ מכח ההיא משנה דהמסכך דלעיל
דפליגי התם בסיפא ר' יוסי ור"ש ואמרי אין אדם אוסר דבר שאין שלו
וא"כ ברייתא דמחיצת הכרם כר' יוסי ור"ש לא אתיא אלא כת"ק דידהו דהיינו כר"מ דסתם משנה ר"מ היא
המשנה שהובאה לעיל בסעיף 4:
"המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו - הרי זה קדש וחייב באחריותו, [גירסא: דברי רבי מאיר]; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.
משמע מתוס' שתנא קמא במשנה נחשב כ"סתם משנה". מסביר תוס' שהברייתא שמובאת לעיל בסעיף 5 מתאימה לתנא קמא של המשנה לעיל בסעיף 4, ולכן היא משקפת את דעת רבי מאיר מפני שהתנא קמא של אותה משנה מוגדר כ"סתם משנה רבי מאיר".
5.3
כתוספת למסקנות שהבאנו לעיל בסעיף 3.4
[5.3.1] הרישא="תנא קמא"
[5.3.2] "תנא קמא" מוגדר כ"סתם משנה"
[5.3.3] "סתם משנה" רבי מאיר
יש להוסיף: דעה במשנה/ברייתא שמתיאמה ל"תנא קמא" במשנה אחרת הרי שגם אותה דעה היא למעשה דעת רבי מאיר כמו ש"תנא קמא"="סתם משנה"=רבי מאיר
6.
אבל קצת קשה לי, האם באמת כל "תנא קמא" במשנה הוא רבי מאיר? והאם כל "סתם משנה" היא רבי מאיר?
7.
ועל כן נראה לי להסביר בפשטות: בסוגייתנו היה ידוע לגמרא שרבי מאיר פוסק שמזיק חייב בנזק של "גרמי", ולכן הגמרא "רק" מחפשת משנה שמתאימה לדין הידוע של רבי מאיר.
7.1
ולפי זה גם לא קשה הקושייה לעיל בסעיף 5.1 וגם הצורך של תוס' לעיל ליישב שאלה זו בתחילת סעיף 5.2. כיוון שידוע היה שזוהי שיטת רבי מאיר, והגמרא רק מחפשת מקור תנאי לכך, ולצורך ה"אסמכתא" ניתן להוכיח גם מ"סתם ברייתא"!
8.
נראה לי להוכיח את הסברנו לעיל.
כל הסוגיה שדנו בה לעיל באה כהמשך לקטע בגמרא:
והא את הוא דאמרת: רבי מאיר הוא דדאין דינא דגרמי,
מאי לאו ר' מאיר ולא סבירא לן כוותיה!
א"ל: לא, ר' מאיר וסבירא לן כוותיה.
רבי אלעזר טען כלפי ריש לקיש, שהוא - ריש לקיש - בודאי לא פוסק כרבי מאיר, ומה שריש לקיש אמר שרבי מאיר פוסק את דין "גרמי" הוא עצמו לא פוסק כמותו. וריש לקיש ענה, שהוא כן פוסק כרבי מאיר.
מכל הדו-שיח ביניהם נראה שריש לקיש "סיפר" מה אומר רבי מאיר בלי שהיה לו ציטוט ישיר לדבריו, ולכן הגמרא מחפשת את המקור התנאי לדברי רבי מאיר.
