הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"דכולי עלמא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא צט ע"א-ע"ב

גמ'. אמר רב אסי: לא שנו אלא שנתן לחרש שידה תיבה ומגדל לנעץ בהן מסמר, ונעץ בהן מסמר ושיברן,
אבל נתן לחרש עצים לעשות שידה תיבה ומגדל,
ועשה מהן שידה תיבה ומגדל ושיברן - פטור;
מאי טעמא? אומן קונה בשבח כלי.
... לימא כתנאי: עשה לי שירים, נזמין וטבעות ואקדש לך, כיון שעשאן - מקודשת, דברי רבי מאיר,
וחכמים אומרים: אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה;
מאי ממון?
אילימא אותו ממון, מכלל דר"מ סבר אותו ממון לא, אלא במאי מקדשא?
אלא פשיטא מאי ממון? ממון אחר,
וסברוה, דכולי עלמא - ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ודכולי עלמא - המקדש במלוה אינה מקודשת,
מאי לאו באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי,
דר"מ סבר: אומן קונה בשבח כלי,
ורבנן סברי: אין אומן קונה בשבח כלי!
לא, דכולי עלמא - אין אומן קונה בשבח כלי,
... ואי בעית אימא: דכולי עלמא - ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף,
והכא במקדש במלוה קמיפלגי,
דרבי מאיר סבר: המקדש במלוה - מקודשת,
ורבנן סברי: המקדש במלוה - אינה מקודשת.
רבא אמר:
דכ"ע - ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף,
ודכולי עלמא - המקדש במלוה אינה מקודשת,
ודכולי עלמא - אין אומן קונה בשבח כלי,
אלא הכא במאי עסקינן - כגון שהוסיף לה נופך משלו,
רבי מאיר סבר: מלוה ופרוטה - דעתה אפרוטה,
ורבנן סברי: מלוה ופרוטה - דעתה אמלוה.

1.
שיטת רב אסי:

גמ'. אמר רב אסי: לא שנו אלא שנתן לחרש שידה תיבה ומגדל לנעץ בהן מסמר, ונעץ בהן מסמר ושיברן, 
אבל נתן לחרש עצים לעשות שידה תיבה ומגדל, 
ועשה מהן שידה תיבה ומגדל ושיברן - פטור; 
מאי טעמא? אומן קונה בשבח כלי. 

אומן קונה בשבח כלי.

2.
האם השאלה תלויה במחלוקת תנאים:

... לימא כתנאי: עשה לי שירים, נזמין וטבעות ואקדש לך, כיון שעשאן - מקודשת, דברי רבי מאיר, 
וחכמים אומרים: אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה; 
...
מאי לאו באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי, 
דר"מ סבר: אומן קונה בשבח כלי, 
ורבנן סברי: אין אומן קונה בשבח כלי! 

3.

לא, דכולי עלמא - אין אומן קונה בשבח כלי, 
אלא הכא בישנה לשכירות מתחילה ועד סוף קא מיפלגי, 
רבי מאיר סבר: אין לשכירות אלא לבסוף, 
ורבנן סברי: יש לשכירות מתחילה ועד סוף. 
ואי בעית אימא: דכולי עלמא - ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, 
והכא במקדש במלוה קמיפלגי, 
דרבי מאיר סבר: המקדש במלוה - מקודשת, .

שיטת רבא:

רבא אמר: 
דכ"ע - ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, 
ודכולי עלמא - המקדש במלוה אינה מקודשת, 
ודכולי עלמא - אין אומן קונה בשבח כלי, 
אלא הכא במאי עסקינן - כגון שהוסיף לה נופך משלו, 
רבי מאיר סבר: מלוה ופרוטה - דעתה אפרוטה, 
ורבנן סברי: מלוה ופרוטה - דעתה אמלוה. 

גם רבא מניח - "דכולי עלמא" - שאין אומן קונה בשבח כלי.

4.
ראה "שוטנשטיין", הערה 13 שרוב הראשונים פסקו כרבא שאומן אינו קונה בשבח כלי, אבל הרא"ש במסכת קידושין פוסק כרב אסי בתחילת סוגייתנו שאומן קונה בשבח כלי.

5.
הרא"ש בסוגייתנו דוחה את ההכרח מדברי רבא:

רא"ש מסכת בבא קמא פרק ט סימן יד:

... כתב רב אלפס ז"ל [בבא קמא דף צט ע"ב] ומסיק רבא דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי. ושמעינן מינה דאין אומן קונה בשבח כלי. 
וליתא לדרב אסי אלא חייב לשלם דמי שידה וכן הלכתא. 
ונראה לי דאין ראיה משם דה"נ אמר רבא דכ"ע ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף. וכתבו התוס' דאין ראיה משם לפסק הלכה משום דלא מצי רבא למימר בע"א. דאי כולהו סברי אינה לשכירות אלא לבסוף הוה מקודשת לכולי עלמא. 
וכן נמי אי כולהו סברי אומן קונה בשבח כלי הוה מקודשת לכולי עלמא. 
ונראה לי להביא ראיה דאי פליגי באומן קונה בשבח כלי הלכה כחכמים דאמרי אין מקודשת משום דאינו קונה בשבח כלי. ואי לא פליגי באומן קונה בשבח כלי צריכי למסבר תרוייהו דאין אומן קונה. ומיהו לאו ראיה היא דאיכא למימר דפליגי בישנה לשכירות מתחלה ועד סוף:

6.
נראה לי להוסיף שמי שפוסק שלא כרבא אלא כרב אסי מסביר שהביטוי "דכולי עלמא" לא מוכיח שעורך הגמרא מכריע כך את ההלכה - במקרים שיש כמה "דכולי עלמא" ברציפות - כבסוגייתנו.