הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב הונא ורב יהודה - כמי הלכה?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא צז ע"א
רבי מאיר אומר: בעבדים - אומר לו הרי שלך לפניך.
גזל מטבע ונסדק [וכו'].
אמר רב הונא: נסדק - נסדק ממש, נפסל - פסלתו מלכות;
ורב יהודה אמר: פסלתו מלכות נמי היינו נסדק,
אלא ה"ד נפסל? שפסלתו מדינה זו ויוצאה במדינה אחרת.
א"ל רב חסדא לרב הונא: לדידך דאמרת נפסל - פסלתו מלכות,
הרי פירות והרקיבו, יין והחמיץ דכי פסלתו מלכות דמי, וקתני: משלם כשעת הגזילה!
א"ל: התם נשתנה טעמו וריחו, הכא לא נשתנה.
א"ל רבא לרב יהודה: לדידך דאמרת פסלתו מלכות נמי היינו נסדק,
הרי תרומה ונטמאת דכי פסלתו מלכות דמי, וקתני: אומר לו הרי שלך לפניך!
א"ל: התם לא מינכר היזיקה, הכא מינכר היזיקה.
1.
רא"ש מסכת בבא קמא פרק ט סימן י:
י גזל מטבע ונסדק. אמר רב הונא נסדק נסדק ממש. נפסל שפסלתו מלכות. רב יהודה אמר פסלתו מלכות היינו נסדק. אלא היכי דמי נפסל. שפסלתו מדינה זו ויוצא במדינה אחרת.
ונראה דהלכה כרב הונא דהוה רביה דרב יהודה
הוא קובע כלל עקרוני שהלכה כרב הונא נגד רב יהודה מפני שרב הונא היה רבו של רב יהודה.
2.
הוא מוסיף נימוק:
ועוד דרב ושמואל דפליגי במלוה חבירו על המטבע ונפסל סברי כרב הונא.
דאי הוו סברי דפסלתו מלכות הוי כנסדק. לא הוה מצי למיתב ליה למלוה מטבע שנסדק
גם רב ושמואל סוברים כרב הונא. נימוק זה הוא נימוק נקודתי בסוגייתנו, ואולי הוא חולק על הנימוק העקרוני שבסעיף 1 [אמנם לא משמע כך אצל הפרשנים].
2.1
אולי הנימוק הראשון חולק על הנימוק השני כי הוא סובר שהלכה כרב הונא גם נגד רבותיו - רב ושמואל - כי הכלל הוא, שהלכה כבתראי גם כשתלמיד חולק על רבו [אף בדורות הראשונים של האמוראים].
2.2
נימוק נוסף:
וכן רבה דאמר לקמן בשמעתין השף מטבע של חבירו פטור כי מחייה בקורנסא סבר כרב הונא.
דאי פסלתו מלכות הוי כנסדק כל שכן מחייה בקורנסא:
דומה לנימוק בסעיף 2 אלא שכאן מדובר בחכם יותר מאוחר שמתאים יותר לומר שהלכה כבתראי. לכן גם הלכה כרב הונא מפני שרבה סובר כמותו.
הערה: לכאורה יש הבדל בין אם חכם סובר כחכם אחר או שפוסק כמותו במפורש.
בסוגייתנו - לעיל בסעיף זה - מדובר שרב ושמואל ורבה לא מתייחסים במפורש אל רב הונא אלא שדבריהם מבוססים על העיקרון שבדברי רב הונא.
3.
לגבי כללי ההכרעה בין רב הונא לרב יהודה והקשר לסוגייתנו:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרח:
רב הונא +הג"ה רב נחמן כצ"ל כי כן איתא בגמרא ובכ"מ והרא"ש, רי"ף+ ורב יהודה. יש לפסוק כרב יהודה, כ"מ פ"ד מהלכות נדרים הלכה י"ד ושכן פסקו הרא"ש והר"ן:
4.
בבירור דבריו דנו האחרונים המאוחרים יותר:
שבת של מי מסכת שבת דף קנה עמוד א:
ולענין הלכה הרא"ש ושאר פוסקים פסקו כרב יהודה ונראה טעמם כמ"ש הרב כ"מ בפ"ד דנדרים דין י"ד דכל היכי דפליגי רב הונא ורב יהודה הלכה כרב יהודה
וכמ"ש הרב יד מלאכי בסימן תר"מ
וסיים שכן כתבו הרא"ש והר"ן.
אמנם לפי האמת האי כללא ליתא
דראה ראיתי בהרא"ש גופיה במסכת ב"ק פרק הגוזל עצים על מסכת בבא קמא דף צז מהש"ס גבי ההוא ענינא דכסף דנפסל דפליגי רב הונא ורב יהודה דכתב בהדיא דהלכתא כרב הונא משום דרביה דרב יהודה הוא.
וכ"כ הרב הליכות אלי בדף ס"ב ע"ב.
ועיין בספר החשוב סדר הדורות דף ע"ח ע"ד והתימה גדולה מרב כהנא בעל יד מלאכי דאישתמיטיתיה דברי הרא"ש דבב"ק דכתב בהפך ודברי הרב הליכות אלי הנזכר
והדין עם הרב המופלא גאון עוזינו מהרח"א זצ"ל שכתב עליו בספר עין זוכר במערכת רי"ש אות י"ד דנסחא מוטעת נזדמנה לפני רב כהנא בס' כסף משנה וצ"ל רב נחמן ורב יהודה והגם דלא זכר שר דברי הרא"ש דקמא להקשותו טפי
סוף כל סוף הכלל ליתא
אלא איפוך איתמר דרב הונא ורב יהודה הלכה כרב הונא
וכי תימא אמאי פסקינן הכא כרב יהודה נדחק נפשין למימר דאע"ג דמתרצינן הקושיא סוף סוף הגמר' מסיק דברי רב הונא בקושיא ולא מסתייה להתחכם יותר ולתרץ אנן הקושיא כדי לפסוק כותיה כיון דלא ניחא להש"ס לתרץ קושייתיה
ודין הוא טעמא דכתב הרב"י ז"ל בסי' שכ"ד ע"ש דכיון דסלקא דברי רב הונא בקושיא לית הלכתא כותיה ע"ש ודוק:
מסקנת דבריו שהכלל הוא שהלכה כרב הונא נגד רב יהודה, כי רב הונא היה רבו של רב יהודה.
5.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור שט:
רב הונא ורב יהודה, יש סוברים הלכה כרב הונא, שהוא רבו, ויש סוברים הלכה כרב יהודה.
אמנם יותר נראה כפי המסקנה שהלכה כרב הונא נגד רב יהודה.
