הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
בימי רבי נשנית משנה זו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא צד ע"ב
תנו רבנן: הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו - אין מקבלין מהן,
והמקבל מהן - אין רוח חכמים נוחה הימנו.
אמר רבי יוחנן: בימי רבי נשנית משנה זו; דתניא: מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה, א"ל אשתו: ריקה, אם אתה עושה תשובה, אפילו אבנט אינו שלך! ונמנע ולא עשה תשובה;
באותה שעה אמרו: הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו - אין מקבלין מהם,
והמקבל מהם - אין רוח חכמים נוחה הימנו.
1.
רבי יוחנן מסביר את הדין בברייתא שצריך הנגזל שלא יסכים לקבל חזרה את מה שנגזל ממנו. תקנה זאת תוקנה כדי שהגזלן לא יימנע מלחזור בתשובה.
2.
רבי יוחנן מסביר את הברייתא הראשונה לפי הנאמר ומתואר בברייתא השניה.
2.1
הוא מקדים לפני ציטוט הברייתא השניה את הביטוי "בימי רבי נשנית משנה זו".
2.2
כנראה שכוונתו לומר שהנאמר בברייתא השניה "באותה שעה אמרו" הכוונה לתקנה שנתקנה בימי רבי יהודה הנשיא.
2.3
הביטוי "באותה שעה אמרו" - 13 מופעים בש"ס [ב 10-11 סוגיות]. הכוונה היא לדין "מיוחד" שנקבע בדור קדום. בכל סוגיה שנאמר בה ביטוי זה הכוונה היא לדור אחר ולאו דווקא לדורו של "רבי" כבסוגייתנו!
הביטוי הנ"ל - "באותה שעה אמרו" - מובא תמיד אחרי אירוע ["מעשה"] שקרה למעשה.
2.4
מדוע רבי יוחנן אמר "נשנית משנה זו", הרי מדובר בברייתא ולא במשנה? - ראה להלן בדברי רבנו תם.
3.
תוספות מסכת בבא קמא דף צד עמוד ב:
בימי רבי נשנית משנה זו -
אור"ת דלא לפניו ולא לאחריו אלא לדורו דוקא תקן משום מעשה שהיה ולא לדורות הבאין
הסבר רבנו תם: הביטוי "בימי רבי נשנית משנה זו" כוונתו לומר, שהדין המובא בברייתא נקבע ונתקן רק לצורך אותו דור של "רבי" [ואולי התקנה תוקנה על ידי בית דינו של רבי?]. אולי דבריו מתאימים כאן גם מפני הביטוי "באותה שעה אמרו"!
3.1
ההסבר הנ"ל לא מתבסס על מידע היסטורי של רבנו תם אלא מהכרח הלכתי:
דהא מעשים בכל יום שמקבלים מן הגזלנים ודנין דיני גזילות כי ההוא דגזל פדנא דתורא לקמן (בבא קמא דף צו:) וההוא נרשאה דגנב סיפרא (לקמן בבא קמא דף קטו.) וההוא רעיא דבפ"ק דב"מ (בבא מציעא דף ה.)
ונסכא דרבי אבא (בבא בתרא דף לג:) ואמר נמי באיזהו נשך (בבא מציעא דף סא:) דרבית קצוצה יוצאה בדיינין
הוא מביא כמה דוגמאות מהש"ס שנפסק בהם [אחרי דורו של "רבי"] הלכה למעשה שכן מקבלים מהגזלן את החפץ שנגזל, ולא כדברי "רבי" בברייתא שבסוגייתנו.
3.2
והוא ממשיך להסביר:
ולכך לא פריך לקמן אלא מברייתות דהוה שונה ר' חייא שהיה תלמידו של רבי ולא הקשה ממתני' דקתני משלם כשעת הגזילה
הוא מסביר שבהמשך הסוגיה הגמרא מקשה משלוש ברייתות על הנאמר בברייתא הנ"ל - הראשונה - שעליה דיבר רבי יוחנן. הקושיות הינן דווקא מברייתות ששנה רבי חייא תלמידו של רבי שציטט ברייתות של "רבי". זאת אומרת שהברייתות הן מתקופת "רבי"!
3.3
הערה: האם כוונתו היא שכל ברייתא שמובאת בש"ס היא מתקופת רבי או דווקא אלה שמובאות בסוגייתנו [ורבנו תם ידע זאת על סמך ידע היסטורי?].
מלשונו של רבנו תם משמע שהוא מתייחס לכל ברייתא. כי על כל הברייתות נקבע בש"ס - באופן עקרוני - שהן מבית מדרשו רבי חייא.
3.4
לעיל הוא מציין שהגמרא לא הקשתה ממשנתנו על הברייתא של רבי, והוא מסביר:
לפי שהמשניות היו קודם רבי אלא שרבי סדרם אבל ברייתות היה שונה ר' חייא מה שהיה מוסיף רבי על המשניות
הוא קובע שבאופן עקרוני המשניות [כל המשניות או רק אלה שהם "סתם משנה"?] קדמו לתקופת "רבי", ותפקידו של רבי היה "רק" לסדרם!
3.5
נראה לי שגם לפי דבריו רבי גם ניסח את המשניות באופנים מסויימים כדי להביע את דעתו כמי ההלכה [כמו "סתם משנה"].
3.6
והוא מסביר "אבל ברייתות היה שונה ר' חייא מה שהיה מוסיף רבי על המשניות". יוצא מדבריו שכל הברייתות הן למעשה המשניות של "רבי"!
3.7
לפי הנאמר בסעיף 3.6 מובן מדוע אמר רבי יוחנן ,"בימי רבי נשנית משנה זו" - ויש בזה תשובה על שאלתנו לעיל בסעיף 2.4 - הברייתא הראשונה מוגדרת על ידי רבי יוחנן כ"משנה".
3.7
ואולי יש בזה הסבר לשאלתנו לעיל בסעיף 3.3: רבי יוחנן עצמו ידע שהברייתא הראשונה [והשניה] נאמרו/נקבעו על ידי רבי יהודה הנשיא.
4.
ר"י חולק על רבנו תם:
ור"י אומר דממתני' לא ה"מ למפרך דלא תקן רבי דאין מקבלים אלא מאותן בני אדם שרוב עסקם ומחייתם בכך והיו ניזונים בגזל ורבית ומתפרנסים בכך כל ימיהם כדקתני הגזלנין ומלוי ברבית דמשמע שאומנותם בכך וכן רועים וכל הנהו דמייתי אבל ממתניתין לא פריך שלא עשו תקנה מלקבל מאדם שגוזל ומלוה ברבית באקראי בעלמא
הוא מסביר שהגמרא לא מקשה על "רבי" ממשנתנו - לעיל בסעיף 3.4 - מנימוק ענייני, וממילא אין הכרח להסביר כרבנו תם.
4.1
ולפי דבריו יוצא שהתקנה שניתקנה בימי רבי נתקנה לכל הדורות הבאים, גם אם לא נפסק כמותה בדור אחר - ראה לעיל בסעיף 3.1.
אבל אין לפרש דלהכי לא פריך ממתני' משום דרבי לא תיקן אלא באותם שעשו תשובה וברייתא דמוכח מינה מיירי בעבד תשובה מדקתני וחייבים להחזיר מפני כבוד אביהם מכ"מ ההיא דגזלנים ומלוי ברבית לא משמע דאיירי בעבדי תשובה
ועוד שכל אדם יכול להערים שיעשה תשובה ויחזור מעצמו ולא יקבלו ממנו
וכן ההיא דכל הכלים (שבת דף קכג:) דאמר ר' חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו
וההיא דסוף אלו מציאות (בבא מציעא דף לג:) דקאמר בימי רבי נשנית משנה זו הכל מפרש ר"ת דלא נשנית אלא לההוא דרא וכן ההיא דהוריות דף יג:) ואין להאריך.
5.
יבין שמועה על הליכות עולם שער שני סעיף כג
" כג. ה"ע וכל תניא ות"ר בריתא היא (כלל כ"ז) דע שכתבו התוספות ז"ל פרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צד ב) ד"ה "בימי רבי נשנית משנה זו", דסתם ברייתא שלא מוזכר שם המחבר הוא דרבי חייא ורבי אושעיא,
ונפקא מינה להא דאמרינן בעלמא (חולין דף קמא ב) כל ברייתא דלא מיתניא בי רבי חייא ורבי אושעיא לא תותבו מינה בי מדרשא, דאיכא לספוקה במשבשתא, דהיינו דמיתניא בפירוש שמות אחרים כגון תני לוי תני רב יוסף, אבל סתם בלא שם מחברה ר' חייא. "
הסבר: ברייתא "סתמית" ["סתם ברייתא"] ללא שם ["תניא" ו"תנו רבנן"] היא מבית מדרשם של רבי חייא ורבי אושעיא, והיא סמכותית וניתן להקשות ממנה,
אבל ברייתא שמובאת בשם חכם, כמו "תני רב יוסף" לא ניתן להקשות ממנה, מכיון שאולי היא משובשת.
5.1
וקצת קשה לי, מדוע הוא לא מדגיש את דברי רבנו תם בסוגייתנו - לעיל בסעיף 3.5 - שהברייתות של רבי חייא הן למעשה המשניות של "רבי" עצמו [והמשניות של ה"משנה" קדמו לפני "רבי"]
5.2
ואולי הוא פוסק בסוגייתנו כר"י ולא כרבנו תם.
אבל את דברי רבנו תם שהברייתות הן של רבי חייא הוא כן מקבל כי כך נקבע בש"ס [מסכת חולין דף קמא עמוד ב] ""כל מתניתא דלא תניא בי רבי חייא ובי רבי אושעיא - משבשתא היא, ולא תותבו מינה בי מדרשא..."
6.
וראה יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקלח שמאריך בעניין היחס בין משנה לברייתא, ובין רבי לרבי חייא.
7.
ראה גם מה שנכתוב על הדף הבא: בבא קמא דף צה בבא קמא דף צו.
