סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף כ"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא קמא
דף עט ע"ב

 

איך גידל רבי חנינא בן דוסא עיזים בארץ ישראל - הלא "אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל"?

 

שנינו (עט ע"ב): "אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין בסוריא ובמדברות של ארץ ישראל", ובטעם הדבר כתב רש"י: "אין מגדלין בהמה דקה באר"י, משום ישוב ארץ ישראל שמבעיר את השדות, וכל שדות ארץ ישראל סתמן דישראל. אבל מגדלין בסוריא - ארם צובה, דדוד כיבשה, וקסבר דלא שמיה כיבוש והויא כחוצה לארץ, ובחו"ל מותר לגדל דלא חיישינן לישוב, ואם יפסידו שדות אחרים ישלמנה".

ידוע מה שמסופר במס' תענית (כה.): "רבי חנינא בן דוסא הוו ליה הנך עיזי, אמרו ליה קא מפסדן, אמר, אי קא מפסדן ניכלינהו דובי, ואי לא, כל חדא וחדא תיתי לאורתא דובא בקרנייהו, לאורתא אייתי כל חדא וחדא דובא בקרנייהו", ובנוסח הגמרא שלפנינו מובאת קושיא ממשנתנו, דאיתא שם: "ורבי חנינא בן דוסא מהיכן הוו ליה עזים, והא עני הוי, ועוד אמרו חכמים 'אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל', אמר רב פנחס, מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין ומצאתן אשתו של רחב"ד, ואמר לה אל תאכלי מביציהן, והרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם, ומכרן וקנה בדמיהן עזים, פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין, ואמר לחבירו בכאן הנחתי התרנגולין שלי, שמע רבי חנינא, אמר לו יש לך בהן סימן, אמר לו הן, נתן לו סימן ונטל את העזין, והן הן עיזי דאייתו דובי בקרנייהו".

והנה, המהרש"א (בח"א שם) העלה שכל הגירסא הזאת אינה מלשון התלמוד, שהרי בתירוצם לא העלו ארוכה, כי עדיין תמוה היאך הותר לו לקנות לכתחילה עיזים שהם בהמה דקה, והסיק שהיותר נכון הוא כפי מה שמביא בפירוש 'הכותב' בשם התוס': "אמרו הגאונים מציאה היו, ולא נודע להבעלים והיה שומר אבדה", כלומר, שהעיזים עצמם היו האבידה, ולא שקנה רבי חנינא בעצמו, וביאר הכותב: "והטעם שאמרו כן, משום דאמרינן לעיל (תענית כד:) 'דיו לו בקב חרובין', אלמא דלא הוה ליה מידי אחרינא".

אמנם, גם כלפי גירסא זו נתקשה בספר 'גבורת ארי' (לבעל השאג"א, תענית שם): "אכתי תקשה, כיון דאין מגדלין בהמה דקה באר"י, הוה ליה למכור העזים ולא לעבור על דברי חכמים...", ותחילה רצה לחדש, ש"במקום מצוה דהשבת אבידה לא גזרו רבנן ומותר למוצא לגדל בהמה דקה כל זמן שמחויב לטפל בה", אמנם לא ניחא ליה בכך ו"אין זה נראה, דאין יפה כח המוצא מכח הבעלים עצמן".

אמנם, פשטות דברי המהרש"א, שהמוצא אבידת בהמה דקה באר"י, יפה כוחו מבעליהן ומחזיקה ברשותו, וחייב לקיים בה מצות השבת אבידה, וכל קושייתו היתה רק כלפי הנוסחא שלפנינו, שרבי חנינא הכניס את עצמו לכתחילה לידי כך, שמכר הביצים ותרנגולות וקנה עיזים במקומם, ועל זה נתקשה, שגם במקום מצוה אסור לקנות לכתחילה עיזים במקום אבידה שכבר החזיק בה.

גם ה'משך חכמה' (פר' כי תצא כב, א) נקט כשיטה זו, שמותר להחזיק בהמה דקה ולקיים מצות השבת אבידה, ומיישב בזה קושית הגמרא במכילתין (נד.): "שה דאבדה לדברי הכל קשיא'", כלומר, מה שנזכר 'שה' בפסוק של מצות השבת אבידה מיותר הוא, ולא מצאו חז"ל מה לדרוש מייתור זה, וכתב: "ונראה דקמ"ל, דאף אם מגדל בהמה דקה בארץ ישראל, שכל הפרשיות קאי על הא דאמר בפרשת ראה 'אלה החקים והמשפטים כו' בארץ אשר נתן' כו', שזה אסור... הוה אמינא דאינו מצוה להשיב אבידתו, קמ"ל קרא דמצוה להשיב אבדה דשה" (ראה שו"ת 'זכרון יהודה' ח"ב סי' קצז).

הנה על עיקר הקושיא ישנם תירוצים נוספים: ה'גבורת ארי' מתרץ: "דרבי חנינא גדל להני עיזי במדבר או ביער דשרי, וכדתנן בפ"ז דבבא קמא 'אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסוריא ובמדברות של ארץ ישראל', ובגמרא: 'תניא אבל מגדלין בחורשין פירוש ביערות שבארץ ישראל'", וכן כתב ה'כפתור ופרח' (פ"י) לגבי דוד המלך ע"ה, וז"ל: "וכן נראה שמדברות אר"י הוא שמותר לרעות בהמה דקה, שהרי דוד ע"ה רועה צאן דידיה הוה, דכתיב (ש"א יז, לד) 'ויאמר דוד אל שאול רועה היה עבדך לאביו בצאן', וכבר אמר למעלה (שם, כח) 'ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר'", ומקורו מדברי המדרש (שמו"ר ב, ג): "בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מן הגזל, שכן אליאב אומר לדוד: 'ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר', מלמד שהיה דוד מקיים המשנה 'אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל'".

בחידושי הרי"ף על ה'עין יעקב' כתב: "ושמא י"ל, דאין מגדלין בהמה דקה באר"י הוא לגדל ולדות, אבל הכא שקנה עזים שכבר היו מגודלים ביד אחרים, ובדעתו היה לעשות חסד עם הבעלים לא חשש".

בספר 'יד דוד' להג"ר יוסף דוד זינצהיים זצ"ל (תענית שם) העלה בזה, כי לפי אלו הסוברים (עי' בחי' הרשב"א כאן) שכל האיסור הוא על האדם שיגדל בעצמו, אבל על ידי רועה מותר, יתיישב היטב אצל רבי חנינא בן דוסא, כי מאחר שהעיזים שייכים לבעל האבידה, היה מותר לרחב"ד לגדלם. ומבואר בדבריו שלשיטה זו, גם מותר לכתחילה לקנות לאחרים בהמה דקה ולגדלם בעבורם, אכן, כבר העיר בדבריו, ששיטה זו לא נזכרה בהלכה (חו"מ סי' תט), וקיי"ל שגם על ידי רועה אסור, ובכן עדיין הקושיא במקומה עומדת.

בהמשך כתב ה'יד דוד' תירוץ מחודש: "וצריכים לומר, דרבי חנינא בן דוסא ידע שלא יזיקו", והיינו, כי בטוח היה על העיזים הללו שלא יזוקו, וכפי שמסופר בהמשך העובדא שהביאו דובים בקרניהם, ועל זאת סמך לגדלם, כי בכך אין חשש לגדלם בארץ ישראל. [ויצויין כי כעין זה חידשו כמה מגאוני חכמי המזרח מלפני כמאתים וחמשים שנה, ראה 'תולדות יעקב' (תענית שם) להג"ר יעקב טולידאנו זצ"ל רב ור"מ במכנאס שבמרוקו ובספר 'תרומת הדשן' (תענית שם) להג"ר צמח הכהן זצ"ל מגדולי חכמי ורבני ג'רבא].

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר