סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 992

"הגוזל את הגר ונשבע לו ומת"

בבא קמא קי ע"א


בפרשת ויקרא פרק ה', כ"א - כ"ד נאמר כך: "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו וכו' והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל וכו' או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשיתו יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ואת אשמו יביא לה' איל תמים מן הצאן בערכך לאשם וכו' וכיפר עליו הכהן לפני ה' ונסלח לו". הפרשה מדברת: באדם שגזל מחבירו, וכאשר הנגזל תובע את הגזלן, הוסיף הגזלן חטא על פשע, הכחיש את מעשה הגזילה, והוסיף להישבע לשקר, כדי לאמת את ההכחשה. כאשר הוא מודה מרצונו על שבועת השקר, הטילה עליו התורה תשלום של חומש נוסף על הקרן בתוספת של אשם הנקרא אשם גזילות, וזו כוונת התורה: "מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשיתו יוסף עליו וכו' ואת אשמו יביא לה' ". מה קורא כאשר הנגזל היה גר, וכאשר הגזלן שגזל, הכחיש ונשבע לשקר, וכאשר הודה, הגר כבר מת, ואותו גר לא השאיר יורשים, ואין לגזלן למי לשלם את הקרן חומש ואשם, נאמר בתורה בפר' נשא:"דבר אל בני ישראל איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא והתוודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמשיתו יוסף עליו ונתן לאשר אשם לו, ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו". התורה מצווה לאותו גזלן שגזל הכחיש ונשבע לשקר, וכאשר הודה, לא היה לו למי לשלם את הקרן ואת החומש, משום שהנגזל היה גר שאין לו יורשים והוא מת, לתת את הקרן ואת החומש לכהנים, הרי זו אחת מכ"ד מתנות כהונה, גזל הגר, חוץ מקרבן האשם, אותו צריך להקריב הגזלן כמו כל אשם גזילות. דנה המשנה, וסוגיית הגמ' בחיוב הזה שנקרא גזל הגר בדף ק"י: מסתפקת הגמ' ספק מעניין: "כהנים בעלי הגר יורשים הווי או מקבלי מתנות הווי". יש להסתפק: כאשר התורה ציוותה לתת את גזל הגר לכהן, איזה מעמד ניתן לכהן כאשר הוא מקבל את גזל הגר, ניתן ללמוד זאת בשני אופנים. אופן אחד: היות ולאותו הגר אין יורשים, ציווה הקב"ה שיש לייחס את הכהן כאילו הוא היורש, וכאשר הכהן מקבל את הקרן ואת החומש, הוא מקבל אותם בתור היורש של הגר, נמצא, שהכהנים מקבלים את גזל הגר בתור יורשי הגר, או שיתכן שהכהן לא יורש את הגר, הגר מת בלי יורשים, והכהנים לא מקבלים את גזל הגר בתור יורשים, אלא בתור מקבלי מתנה. שואלת הגמ': למאי נ"מ, בכל מקרה יש לתת את הקרן ואת החומש לכהן, ומה משנה אם הוא מקבל בתור יורש או בתור מקבל מתנה. אומרת הגמ': שהנ"מ היא כך: כגון שנפלו לו 10 בהמות בגזל הגר. אנו יודעים שכל אדם שגדלו אצלו 10 בהמות, הוא חייב להפריש בהמה אחת מעשר, ובהמה זו מוקרבת כשלמים. מה קורה לאדם שהבהמות לא גדלו אצלו, הוא קנה את הבהמות מאדם אחר, הדין הוא: שהלקוח פטור ממעשר בהמה. הדבר נלמד ממס' בכורות בדף נ"ה: ממה שנא' בתורה: "בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך", אנו מקישים בכור בהמה לבכור אדם, מה בניך אין בלקוח ובמתנה, אין מציאות לקנות או לקבל במתנה ילד, כך גם לגבי "כן תעשה לשורך ולצאנך", אנו אומרים: שמה שנלקח או ניתן במתנה פטור, ולמרות שהפסוק מתייחס לבכור, אנו אומרים, אם אינו עניין לבכור, שהרי בפסוק נאמר: "כן תעשה לשורך ולצאנך", והבכור קדוש במעי אמו, מוציאים אנו את הפסוק מפשוטו ע"פ קבלת חז"ל, ואנו אומרים שהפסוק מתייחס לדין של מעשר בהמה, וזו כוונת התורה לפטור את הלקוח ממעשר בהמה.

מה הדין: לכמה אחים שאביהם הוריש להם 10 בהמות לפני שקיים מצות מעשר בהמה. נאמר במש' במס' בכורות: שהאחים שקיבלו בירושה 10 בהמות, חייבים לעשר את הבהמות, ואין להם פטור של לקוח או של מקבל מתנה. מעתה מובנת היטב שאלתו של רבא, מה קורה לאותו כהן שנפלו לו 10 בהמות בגזל הגר. מדובר בגר שהיו לו 10 בהמות והוא עדיין לא עישר אותם, בא אדם וגזל את 10 הבהמות מהגר, וכפר ונשבע ואחר מות הגר הודה, את עשרת הבהמות עליו להשיב לכהנים שבאותו משמר. האם הכהן שקיבל את הבהמות צריך לעשר אותם או לא, הדבר תלוי בשאלה העקרונית, איזה מעמד יש לכהן בגזל הגר, אם הכהן הוא בגדר של יורש, התורה מינתה אותו ליורש של הגר, נמצא, שהכהן ירש 10 בהמות, אין שום סיבה לפטור את 10 הבהמות ממעשר בהמה ככל יורש, משא"כ אם נאמר שהמעמד של הכהן אינו כיורש אלא כמקבל מתנה, הרי זה ככל אדם שקיבל במתנה 10 בהמות של"צ לעשר, שהרי הלקוח והניתן לו במתנה פטור במעשר בבהמה. הגמ' מסיקה מכח לשון הברייתא: שהכהנים בגזל הגר, הם מקבלי מתנות ולא יורשים, ולכן באופן שנפלו לו 10 בהמות, יהיה הכהן פטור ממעשר בהמה.

בשו"ת בית יצחק (יו"ד סי' ס"ה) מקשה: למדנו, שהלקוח והמקבל מתנה הרי הוא פטור מלעשר את התבואה. לומדים זאת, ממה שנאמר: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך". זרעך, ולא לקוח. זרעך, ולא הניתן במתנה. במקביל אנו יודעים, שגם לגבי מעשר בהמה, הלקוח והניתן במתנה פטור ממעשר בהמה. מקשה הגאון: מדוע נקטה הגמ' את הנ"מ לשאלה אם כהנים בגזל הגר הם מקבלי מתנות או יורשים ביחס ל - 10 בהמות, היה על הגמ' לנקוט נ"מ פשוטה יותר, במקרה שנפלו לכהן טבלים בגזל הגר, הגזלן גזל פירות שעדיין לא ניטלו מהם תרו"מ, ופירות אלו נפלו לרשותו של הכהן בגזל הגר, אם הוא יורש, הוא חייב לעשר את הפירות, ואם הוא מקבל מתנה הוא פטור, משום שהלקוח והניתן לו במתנה פטור בתרו"מ, הב"י נשאר בצ"ע.

ניתן אולי ליישב את הערה החריפה הזו עם חידוש נפלא שמחדש היעב"ץ בספרו שאלת היעב"ץ ח"א בסוף הספר. חידושו של היעב"ץ מתבסס על דברי רש"י במס' כתובות בדף כ"ה. הגמ' שם אומרת: שב14 שנים הראשונות של ביאת עמ"י לא"י 7 שנים שכבשו, ו 7 שנים שחלקו לא היו חייבים להפריש תרו"מ. רש"י מסביר: דכתיב, תבואת זרעך המיוחדת לך, וקודם שגמרו לכבוש ולחלק את הארץ לא קרינן ביה תבואת זרעך, כדי להתחייב בתרו"מ חייבת השדה להיות שייכת בקניין הגוף לבעל השדה, כל עוד שלא גמרו את הכיבוש וחלוקת הארץ, סבור רש"י: שלא ניתן לקרוא לתבואה תבואת זרעך, אמנם חרשו וזרעו, אמנם היתה כבר לארץ קדושת הארץ, אבל עדיין היה חסר בגדר של זרעך, שהרי השדות עדיין לא נקנו להם עד אחר גמר החלוקה, ע"פ דברי רש"י, מחדש היעב"ץ: שגר שאין לו חלק ונחלה בארץ והוא מסוגל רק להיות בעל שדה ע"י שהוא קנה או שקיבל במתנה שדה, יהיה פטור מתרו"מ, זאת משום שהגמ' במס' גיטין מ"ז. אומרת: שהקונה שדה בא"י בזמן שהיובל נוהג, נחשבת השדה כקנויה לבעל השדה אך ורק כקניין פירות ולא כקניין הגוף, שהרי ביובל ייאלץ הקונה להחזיר למוכר את השדה, נמצא, שקניינו בשדה הוא קניין זמני, הוא יכול לעבוד בשדה ולאכול את פירותיה, אבל גוף השדה שייך לבעלים הראשונים, ולפי זה אומרת שם הגמ' במס' גיטין: שלמ"ד קניין הפירות לאו כקניין הגוף דמי, וכן גם נפסק להלכה: אדם שקנה שדה, בזמן שהיובל נוהג לא יוכל להביא ביכורים מאותה שדה, לפי שבביכורים הוא חייב לומר פס' האדמה אשר נתת לי, ואדמה זו לא יכולה להיקרא אשר נתת לי, שהרי אין לו לקונה באדמה אלא קניין פירות, מחדש א"כ הגאון היעב"ץ: שבזמן שהיובל נוהג לגר, אין מציאות להתחייב מדאורייתא בתרו"מ, זאת משום שהקרקע אף פעם לא תהיה קנויה לו בקניין הגוף, הגר אינו מקבל חלק ונחלה בארץ, כי אבות אבותיו היו גויים, והארץ התחלקה רק ל - 12 השבטים, הגר יכול להיות בעל שדה באופן שהוא קיבל מתנה או שהוא קנה, וכיוון שאנו פוסקים: ששדה שניתנה במתנה אף היא חוזרת ביובל, אין אפשרות שגר יהיה חייב להפריש תרו"מ מדאורייתא בתבואה שגדלה בשדהו. ע"פ חידוש זה, מיושבת הערתו של הבית יצחק כמין חומר, לא יכלה הגמ' לנקוט את הנ"מ אם כהנים בגזל הגר הוי יורשים או מקבלי מתנות, באופן שהכהן קיבל טבלים מן הגר, שהרי הגר כאשר גודלת התבואה בשדהו, לעולם הוא פטור מלהפריש תרו"מ, לא תבואת זרעך קרינן ביה, ואם הוא קיבל במתנה פירות בוודאי שהוא פטור, שהרי בזה נאמר זרעך ולא לקוח, כך שאין שום נפקא מיניה בין אם הכהנים הם יורשים ובין אם הם מקבלי מתנות, הם יהיו תמיד פטורים, דלאו תבואת זרעך של הגר קרינן ביה, לכן נאלצה הגמ' למצוא את הנ"מ דווקא ב - 10 בהמות.

[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר