''הנתלה באילן'' בכל מצב / רפי זברגר

בבא קמא דף פ''ח

הרקע

למדנו במשנה בדף הקודם: חרש, שוטה וקטן פגיעתן רעה: החובל בהם – חייב, הם שחבלו באחרים – פטורים.
כלומר מי שחובל באחד משלושת ה"אנשים החלשים'', המוגדרים כאנשים ש''אין להם דעת'': חרש (אינו שומע ואינו מדבר), שוטה (עושה ''מעשי שטות'', כדוגמא: יושן בבית קברות וכדו') וקטן – בן שלא הגיע לגיל שלוש עשרה, ובת שלא הגיעה לגיל שתים עשרה ''שלא הביאו סימני בגרות''- חייב לשלם את הנזק. לעומת זאת, אם חרש או שוטה או קטן חבלו באנשים אחרים – הם פטורים מלשלם (גם אם אחר כך חזרו להיות ''כאחד האדם'' – חרש החל לשמוע, שוטה – חזר להיות ''נורמאלי'', וקטן שהגדיל)
 

 הנושא

מסופר בגמרא סיפור הקשור להלכות אלו: אמו של רב שמואל בנו של אבא [זה שמו] הייתה נשואה לרבי אבא. לאחר נישואיהן, כתבה אמו של רב שמואל שטר לבנה (רב שמואל) שיזכה בנכסיה לאחר מותה. 
לאחר מותה, הלך בנה, רב שמואל ל"דין תורה'' אצל רבי ירמיה, ותבע את חלקו בהתאם לצוואתה של אמו. 
רבי ירמיה פסק, כי אמנם הצוואה תקיפה ויש להעביר את הנכסים לבנה.
הלך בעלה, רבי אבא ל''דין תורה'' אצל רב הושעיא. רב הושעיא כנראה הסתפק בתשובה, והלך להתייעץ עם רב יהודה.
פסק רב יהודה בשם שמואל: האשה שמכרה נכסי מילוג [נכסים שהאשה מביאה מבית אביה, בעלה אוכל ''פירות'', אך גוף הקרקע נשאר שייך לאשה] בחיי בעלה ומתה – הבעל מוציא מיד הלקוחות. 
הדין הזה מלמד אותנו, כי לאשה אין זכות, למכור נכסי מילוג ב"עודה יושבת תחת בעלה''. לכאורה ''הוכחה מוחצת'' כנגד רבי ירמיה. הלכו לרבי ירמיה לשאול ולהבין, מדוע פסק מה שפסק, בלא להכיר את ההלכה של רב יהודה.
תשובתו של רבי ירמיה ''צריכה לימוד''. הוא ענה להם כך: אנא מתניתא ידענא – אני מכיר את הברייתא ממנה למדתי את ההלכה שפסקתי לרב שמואל, ואני עדיין עומד מאחורי הפסק שלי שפסקתי לרבי אבא. 
 

מהו המסר?

המשפט שאמר רבי ירמיה לרבנים שבאו לשאול אותו שאלה: אנא מתניתא ידענא (אני מכיר ויודע מה המקור שלי), חזק ומהדהד. פשט של קטע זה בגמרא: רבי ירמיהו למד טקסט מסוים המוכיח לו את פסקו, ועליו הוא נתלה.
אך ניתן לומר קצת אחרת, ולחשוב שרבי ירמיה אמר לשואליו. אין אני מתעסק בתיק הזה, "קראתי ולמדתי את המקור לפסק ואיני מוכן לשמוע יותר על הנושא''.
הכיוון השני מזכיר לנו אנשים מסוימים, שהכריעו בסוגיה מסוימת, על סמך מקור זה או אחר, ו''לא מוכנים לסגת מדעה זו'', אף שמביאים להם מקורות אחרים לגמרי. נראה שאנשים אלו אינם ''חותרים לאמת'' שכן, אדם הרוצה להיות אמיתי, מקבל החלטות מושכלות, לאחר בירור מעמיק ונוקב. לעומת זאת, לאנשים הללו יש מטרה אחת בלבד: לנצח בכל המערכות, ובדרך כלל גם לא נותנים לעובדות לבלבל עת דעתם!
נחנך את ילדינו ללכת בדרך מושכלת ואמיתית, לנסות למצוא עניין בכל הבעת דעה והבאת מקור, ולהכריע בכל הסוגיות, אך ורק מתוך שיקולים אמיתיים.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]