גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה / רפי זברגר

בבא קמא דף פ''ז

הרקע

המשנה בדף הקודם קבעה כי המבייש את הסומא (עיוור) – חייב. בדיון של הגמרא על הקטע הנ''ל, קובעת הגמרא, כי המשנה איננה לפי שיטת רבי יהודה שכן הוא אומר: סומא אין לו בושת. והנה אנו רואים שיש לו בושת והמביישו חייב. .
 

 הנושא

הגמרא מוסיפה בדברי רבי יהודה על כך שסומא אין לו בושת, גם את הכלל הבא: סומא פטור מכל מצוות האמורות בתורה. כלומר, אין לעוור חיוב כלל וכלל לקיים את מצוות התורה.
הסיפור הבא המובא בגמרא קשור להלכתו של רבי יהודה לגבי הסומא: רב יוסף, שהיה סגיא נהור (עיוור) אמר: בתחילה, מי שיאמר כי הלכה כרבי יהודה, הפוסק שסומא פטור מן המצוות – הייתי עושה יום טוב לשמוע דבר זה. שכן, אני סומא ופטור מן המצוות, ובכל אופן מקיים אותם – "מגיע לי צל''ש, ואני מבסוט'', ולכן אהיה מוכן "לעשות קידוש" לשמועה זו. בהמשך, מוסיף רב יוסף ואומר: עכשיו, ששמעתי הלכה כרבי יוחנן הפוסק: גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה , כלומר עדיף לעשות מצווה מתוך ציווי ולא ''כמתנדב''. עכשיו, אומר רב יוסף, מי שיגיד לי שאין הלכה כרבי יהודה, וסומא יהיה חייב במצוות, אז – "אעשה קידוש", שהרי כאמור, לפי רבי יוחנן, עדיף לעשות את המצוות מתוך ציווי, ולכן הוא רוצה להיות מצווה. 
 

מהו המסר?

ניתן לנמק במספר נימוקים את הלכתו של רבי יוחנן גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה.
א) קבלת ''העול'' של המצווה, ואי יכולת לעבור עליה, גורמת לקושי יותר גדול בעשיית המצווה. (תוספות בקידושין)
ב) כאשר אדם מצווה על משהו, יש לו יותר פיתוי לעבור על הציווי, ולכן ''כפיית היצר'' על אותו פיתוי גדולה יותר, ולכן גדול המצווה ועושה (יעב"ץ) 
אנו למדים מהלכה זו של רבי יוחנן, כי ''קשה לאדם לעשות מצוות'', ''קשה לאדם לקבל פקודות''. המסר החינוכי שלנו כהורים/מחנכים/מדריכים/מנהלים למעט ככל האפשר בציוויים ובפקודות. הילד/החניך/העובד ירגיש הרבה יותר טוב, אם יבין את המעשה או המטלה אותו עליו לבצע, ומתוך כך יבצעה בייתר חשק, ואולי גם בצורה טובה יותר.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]