הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ומאי קושיא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא פד ע"א-ע"ב
... אמרי: מאי קושיא? דלמא נהורא שקיל מיניה, נהורא אמר רחמנא נישקול מיניה; דאי לא תימא הכי,
קטן שהרג את הגדול וגדול שהרג את הקטן, היכי קטלינן ליה?
התורה אמרה: +ויקרא כ"ד+ משפט אחד יהיה לכם, משפט השוה לכולכם!
אלא נשמה שקיל מיניה, נשמה אמר רחמנא נשקול מיניה,
ה"נ נהורא שקיל מיניה, נהורא אמר רחמנא נשקול מיניה.
תניא אידך, רבי שמעון בן יוחי אומר: עין תחת עין - ממון,
אתה אומר: ממון, או אינו אלא עין ממש?
הרי שהיה סומא וסימא,
קיטע - וקיטע,
חיגר - וחיגר,
היאך אני מקיים בזה עין תחת עין?
והתורה אמרה: משפט אחד יהיה לכם, משפט השוה לכולכם!
אמרי: ומאי קושיא? דלמא היכא דאפשר - אפשר, היכא דלא אפשר - לא אפשר ופטרינן ליה;
דאי לא תימא הכי, טרפה שהרג את השלם, מאי עבדינן ליה?
אלא היכא דאפשר - אפשר, היכא דלא אפשר - לא אפשר ופטרינן ליה.
... אביי אומר: אתיא מדתני דבי חזקיה,
דתנא דבי חזקיה: +שמות כ"א+ עין תחת עין נפש תחת נפש,
ולא נפש ועין תחת עין;
ואי סלקא דעתך ממש,
זימנין דמשכחת לה עין ונפש תחת עין,
דבהדי דעויר ליה נפקא ליה נשמתיה...
מבנה הסוגיה:
1.
... אמרי: מאי קושיא? דלמא נהורא שקיל מיניה, נהורא אמר רחמנא נישקול מיניה;
דאי לא תימא הכי,
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פד עמוד א
קטן שהרג את הגדול וגדול שהרג את הקטן, היכי קטלינן ליה?
התורה אמרה: +ויקרא כ"ד+ משפט אחד יהיה לכם, משפט השוה לכולכם!
כל הסוגיה קשורה ל"לא פלוג"
אלא נשמה שקיל מיניה, נשמה אמר רחמנא נשקול מיניה,
ה"נ נהורא שקיל מיניה, נהורא אמר רחמנא נשקול מיניה.
לפי ה"מאי קושיא" נראה שנדחה ההכרח בדרשה של רבי דוסתאי בן יהודה בעמוד הקודם.
2.
תניא אידך, רבי שמעון בן יוחי אומר: עין תחת עין - ממון,
אתה אומר: ממון, או אינו אלא עין ממש?
הרי שהיה סומא וסימא,
קיטע - וקיטע,
חיגר - וחיגר,
היאך אני מקיים בזה עין תחת עין?
והתורה אמרה: משפט אחד יהיה לכם, משפט השוה לכולכם!
אמרי: ומאי קושיא? דלמא היכא דאפשר - אפשר, היכא דלא אפשר - לא אפשר ופטרינן ליה;
דאי לא תימא הכי, טרפה שהרג את השלם, מאי עבדינן ליה?
אלא היכא דאפשר - אפשר, היכא דלא אפשר - לא אפשר ופטרינן ליה.
גם כאן, לפי ה"מאי קושיא" נדחה ההכרח בהוכחת רשב"י.
3.
... אביי אומר: אתיא מדתני דבי חזקיה,
דתנא דבי חזקיה: +שמות כ"א+ עין תחת עין נפש תחת נפש,
ולא נפש ועין תחת עין;
ואי סלקא דעתך ממש,
זימנין דמשכחת לה עין ונפש תחת עין,
דבהדי דעויר ליה נפקא ליה נשמתיה.
ומאי קושיא?
דלמא מימד אמדינן ליה,
אי מצי מקבל עבדינן, ואי לא מצי מקבל לא עבדינן,
ואי אמדינן דמצי מקבל ועבדינן ביה ונפק רוחיה,
אי מיית לימות,
מי לא תנן גבי מלקות: אמדוהו ומת תחת ידו - פטור.
גם כאן, לפי ה"מאי קושיא" נדחה ההכרח בהוכחת אביי לפי חזקיה.
4.
רב זביד משמיה דרבה אמר, אמר קרא: +שמות כ"א+ פצע תחת פצע,
ליתן צער במקום נזק;
ואי סלקא דעתך ממש,
כי היכי דלהאי הוי ליה צערא, להאי נמי אית ליה צערא.
ומאי קושיא? דלמא איכא איניש דמפנק אית ליה צערא טפי,
ואיכא איניש דלא מפנק לית ליה צערא,
למאי נפקא מינה? למתבי ליה היאך דביני ביני.
גם כאן, לפי ה"מאי קושיא" נדחה ההכרח בהוכחה של רב זביד משמיה רבה.
5.
רב פפא משמיה דרבא אמר, אמר קרא: +שמות כ"א+ ורפא ירפא,
ליתן רפואה במקום נזק;
ואי סלקא דעתך ממש, כי היכי דהאי בעי אסייא, האי נמי בעי אסייא.
מאי קושיא? דלמא איכא דסליק בשריה הייא,
ואיכא דלא סליק בשריה הייא,
למאי נפקא מינה?
למיתב ליה היאך דביני ביני.
גם כאן, לפי ה"מאי קושיא" נדחה ההכרח בהוכחה של רב פפא משמיה דרבא.
6.
ולכאורה על כל הנ"ל קשה, שאמוראים [או סתמא דגמרא] מקשים על דברי תנאים בברייתות!
7.
ועל כן יש לומר, שברור לגמרא - כפי שהסברנו בדף הקודם, בבא קמא דף פג - ש"עין תחת עין" - ממון ולא עונש פיזי של עקירת העין מהחובל.
וכל הדיון בשני הדפים האחרונים הוא רק במציאת המקור/רמז בתורה על כך.
ומותר לאמוראים לדחות את הרמזים הללו ולבחור רמז אחר [לפי דרשות אחרות בסוגיה].
7.1
ויותר מכך, על ידי דחיית הדרשות מלמדנו עורך הגמרא, שאין הדרשות משמשות מקור לדין אלא הן רק בבחינת רמז.
7.2
והמקור הוא בדף הקודם:
מסכת בבא קמא דף פג עמוד ב:
דתניא: יכול סימא את עינו - מסמא את עינו, קטע את ידו - מקטע את ידו, שיבר את רגלו - משבר את רגלו? ת"ל: מכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה לתשלומין, אף מכה אדם לתשלומין; ואם נפשך לומר, הרי הוא אומר: לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאין חוזרין.
7.3
וכן:
רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק א הלכה ג:
זה שנאמר בתורה כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו אינו לחבול בזה כמו שחבל בחבירו אלא שהוא ראוי לחסרו אבר או לחבול בו כמו שעשה ולפיכך משלם נזקו, והרי הוא אומר +במדבר ל"ה ל"א+ ולא תקחו כופר לנפש רוצח, לרוצח בלבד הוא שאין כופר אבל לחסרון איברים או לחבלות יש כופר.
