הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"ולית הלכתא כוותיה"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא פא ע"ב

ומעין היוצא תחילה בני העיר מסתפקין ממנו.
אמר רבה בר רב הונא: ונותן לו דמים.
ולית הלכתא כוותיה.

1.
משמע שאין הלכה כמיגבלה שקבע רבה בר רב הונא, ומי שהתנהג כתקנת יהושע לא צריך לשלם על שימוש במי מעיין שנובע ברשות היחיד.

2.
בדרך כלל הביטוי "ולית הלכתא..." מובא כשיש מחלוקת אמוראים, והגמרא מכריעה כאחת הדעות.

2.1
לפעמים ההכרעה היא בלשון חיובית - "הלכתא כ..." - כשנאמר על ידי אמורא, או "והלכתא כ..." - כשנאמר על ידי סתמא דגמרא.

2.2
ולפעמים, ההכרעה היא בלשון שלילית "לית הלכתא כ...", או "ולית הלכתא כ...".

2.3
אלא, שקצת קשה, מכיוון שבסוגייתנו לא מצינו מחלוקת על דברי רבה בר רב הונא.

3.
ניתן להסביר את דברי רבה בר רב הונא בשני אופנים:

3.1
הוא טוען שכך היתה תקנתו ההיסטורית של יהושע.

3.2
הוא טוען שאחרי תקנת יהושע באו חכמים קדמונים וחייבו בתשלום.

3.3
לפי ההסבר בסעיף 3.1 לעיל הגמרא פוסקת שלא כרבה בר רב הונא, דהיינו שיהושע לא באמת תיקן כדברי רבה בר רב הונא.

3.4
ולפי ההסבר בסעיף 3.2 הגמרא פוסקת שבאמת מבחינה היסטורית חכמים אחרים לא תיקנו תקנה בניגוד לתקנה הבסיסית של יהושע.

3.5
גם אפשר לומר שאם אמנם חכמים מסויימים קבעו תקנה שמצמצמת את דינו של יהושע - כלעיל בסעיף 3.2 - הרי שהגמרא עכשיו ["ולית הלכתא..."] מכריעה שיש לבטל את אותה תקנה וחוזרים לתקנה המקורית של יהושע.

3.6
לפי ההסבר בסעיף 3.5 נראה לי מובן יותר הניסוח השלילי - "ולית הלכתא כוותיה"!