סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רב אשי ובית דינו

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא עט ע"א

 

גמ'. בעי אמימר: תיקנו משיכה בשומרים או לא?
אמר רב יימר, ת"ש: נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו, לשומר חנם ולשואל, לנושא שכר ולשוכר, היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים - פטור;
מאי לאו שומר,
וש"מ: תיקנו משיכה בשומרין.
אמר ליה: לא, גנב.
הא תנא ליה רישא!
תנא גנב שגנב מבית הבעלים, ותנא גנב שגנב מבית שומר.
אמר ליה רב אשי: לא תדחייה,
מה לי גנב שגנב מבית שומר, מה לי גנב שגנב מבית בעלים!
אלא לאו שומר, וש"מ: תיקנו משיכה בשומרין, ש"מ.
איתמר נמי, אמר ר' אלעזר: כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות, כך תיקנו משיכה בשומרין.
תניא נמי הכי: כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות, כך תיקנו משיכה בשומרין;
וכשם שהקרקע נקנית בכסף, בשטר ובחזקה,
כך שכירות נקנית בכסף, בשטר ובחזקה.

מבנה הסוגיה:

1.
בעיה של אמימר.

גמ'. בעי אמימר: תיקנו משיכה בשומרים או לא?

2.
רב יימר מנסה לפשוט:

אמר רב יימר, ת"ש: נתנו לבכורות בנו או לבעל חובו, לשומר חנם ולשואל, לנושא שכר ולשוכר, היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים - פטור;
מאי לאו שומר,
וש"מ: תיקנו משיכה בשומרין.

3.
אמימר דוחה את הוכחת רב יימר:

אמר ליה: לא, גנב.

4.
הגמרא [או רב יימר עצמו] מקשה על אמימר:

5.

הא תנא ליה רישא!

6.
מתרצת הגמרא:

תנא גנב שגנב מבית הבעלים, ותנא גנב שגנב מבית שומר.

7.
רב אשי דוחה את התרוץ [ןמשיב לאמימר]:

אמר ליה רב אשי: לא תדחייה,
מה לי גנב שגנב מבית שומר, מה לי גנב שגנב מבית בעלים!
אלא לאו שומר, וש"מ: תיקנו משיכה בשומרין, ש"מ.

ה"שמע מינה" היא מסקנת רב אשי או מסקנת הגמרא.

7.1
הביטוי "לא תדחייה" - מופע יחידאי בש"ס.

8.
הגמרא מביאה סיוע לרב יימר ולרב אשי ול"שמע מינה" לעיל מאמורא אחר :

איתמר נמי, אמר ר' אלעזר: כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות, כך תיקנו משיכה בשומרין.

9.
הגמרא מביאה סיוע מברייתא לנ"ל:

תניא נמי הכי: כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות, כך תיקנו משיכה בשומרין;
וכשם שהקרקע נקנית בכסף, בשטר ובחזקה,
כך שכירות נקנית בכסף, בשטר ובחזקה.

10.
קצת קשה לי על מהלך הסוגיה: מדוע דברי רבי אלעזר [אמורא מוקדם] לא הובאו בתחילת הסוגיה לפני הדיון של האמוראים המאוחרים יותר, והאם בסעיף 1 לעיל אמימר לא הכיר את דברי רבי אלעזר?
ואמנם כך צריך לשאול גם על הברייתא שמובאת לעיל בסעיף 9 האם אמימר ורב יימר - בסוף תקופת האמוראים - לא הכירו את הברייתא? [כך ניתן לשאול למעשה כמעט בכל מקום בש"ס שמובא "תניא נמי הכי".]

10.1
ולכן נראה לי לומר, שהבעיה של אמימר בתחילת הסוגיה היתה האם כך נפסק להלכה! ורב אשי הוא זה שהכריע את ההלכה באופן סופי על ידי הסתמכות על רבי אלעזר וגם על הברייתא. כלומר, רב אשי אמר את ה"איתמר נמי" וגם את ה"תניא נמי הכי", ורב אשי הכריע באומרו את ה"שמע מינה... שמע מינה".

11.
ראה "רבינא וחכמי דורו", עמוד 130, הערה 78, רב יימר תלמידו המובהק של רב אשי זכה לישב במחיצתם של אמימר מר זוטרא ורב אשי, ובסוגייתנו רב יימר קיבל תמיכה מלאה מרב אשי שאמר לאמימר "לא תדחייה" ונראה שאכן נתקבלה דעתו.
ושם בעמוד 167, "במקרה אחד, כשנכח רב אשי במחלוקת חיה בין אמימר - המבוגר ממנו - ובין תלמידו, רב יימר, הוא פעל באופן חריג לחלוטין ביחסי מבוגרים וכפופים, והצדיק דווקא את סברת תלמידו בהמליצו לאמימר "אל תדחהו" בהבחנות בלתי משכנעות".

11.1
ולי נראה שמדובר בסוגייתנו בדיון שנערך בבית מדרשו של רב אשי, ושאמימר ורב יימר היו חברי בית דינו, ומתאים להערתנו לעיל בסעיף 7.1 שהביטוי "לא תדחייה" - מופע יחידאי בש"ס. ומתאים לנאמר לעיל בסעיף 11.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר