סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מאי טעמא לא אמר כרבי...

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא עז ע"ב

 

פרה מטמא טומאת אוכלין, הואיל והיתה לה שעת הכושר
ואמר ריש לקיש, אומר היה רבי שמעון: פרה נפדית ע"ג מערכתה,
אלמא: כל העומד לפדות כפדוי דמי.
בשלמא רבי יוחנן לא אמר כרבי שמעון בן לקיש,
דקא בעי לאוקמה למתניתין אפילו בתמימין,
אלא ריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן?
אמר לך: +שמות כ"א+ וטבחו ומכרו - כל היכא דאיתיה במכירה איתיה בטביחה,
וכל היכא דליתיה במכירה ליתיה בטביחה,
והני קדשים הואיל דכי מזבין קדשים לא הויא מכירה, ליתנהו בטביחה.
ואזדו לטעמייהו,
דאתמר:
המוכר טריפה, לדברי ר' שמעון -
רבי יוחנן אמר: חייב,
וריש לקיש אמר: פטור;
רבי יוחנן אמר חייב,
אע"ג דליתיה בטביחה איתיה במכירה,
וריש לקיש אמר פטור, כיון דליתיה בטביחה ליתיה במכירה.

מבנה הסוגיה:

1.

הגמרא הסבירה לעיל שרבי יוחנן מסביר את רבי שמעון שסובר "כל העומד לזרוק כזרוק דמי", וכאן ריש לקיש מסביר את רבי שמעון שסובר "כל העומד לפדות כפדוי דמי":

וכל העומד לפדות כפדוי דמי,
דתניא, רבי שמעון אומר:
פרה מטמא טומאת אוכלין, הואיל והיתה לה שעת הכושר;
ואמר ריש לקיש, אומר היה רבי שמעון: פרה נפדית ע"ג מערכתה,
אלמא: כל העומד לפדות כפדוי דמי.

הוכחה מריש לקש שמצטט את רבי שמעון שמשמע מדבריו ש"כל העומד לפדות כפדוי דמי".

2.

בשלמא רבי יוחנן לא אמר כרבי שמעון בן לקיש,
דקא בעי לאוקמה למתניתין אפילו בתמימין,

הגמרא מסבירה מדוע רבי יוחנן לא סובר כריש לקיש - על פי סברא.

3.

אלא ריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן?
אמר לך: +שמות כ"א+ וטבחו ומכרו - כל היכא דאיתיה במכירה איתיה בטביחה,
וכל היכא דליתיה במכירה ליתיה בטביחה,
והני קדשים הואיל דכי מזבין קדשים לא הויא מכירה, ליתנהו בטביחה.

הגמרא מסבירה מדוע ריש לקיש לא סובר כרבי יוחנן - על פי דרשת פסוק.

4.

שאלה: [כבר כתבנו על כך כמה פעמים] מדוע הגמרא לא שואלת - בכל מחלוקת בין תנאים ו/או בין אמוראים בניסוח "אלא ר... מאי טעמא לא אמר כ..."

4.1

הביטוי הנ"ל "ורבי... מאי טעמא לא אמר כרבי..." מובא כ 35 מופעים בערך בש"ס, בצורות שונות. לפעמים הגמרא עצמה אומרת שדעה אחת מתקבלת יותר - כבסוגייתנו - והשאלה היא כלפי הדעה החולקת.
בכל אופן מתעוררת שאלה מדוע אין הגמרא שואלת שאלה זו בקביעות על על כל מחלוקת אמוראים בש"ס?

4.2

אולי ניתן ליישב זאת [לא בוודאות] אם נאמר שההלכה ידועה כאחד הצדדים ולכן הגמרא שואלת על הדעה האחרת "מאי טעמא לא אמר כ...", כמו בסוגייתנו, שבמחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש ההלכה היא בדרך כלל כר' יוחנן, ולכן הגמרא שואלת על ריש לקיש מדוע לא אמר כר' יוחנן. [מצד שני בדרך כלל הגמרא לא נוקטת בסגנון זה במחלוקת אביי ורבא למרות שידוע שהלכה כרבא בדרך כלל.]

4.3

מהגמרא הבאה מוכח שלא כדברים לעיל בסעיף 4.2:

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לו עמוד א

... רבא אמר: היינו טעמא דאיסי, דיליף בין עיניכם מתפילין, מה להלן נשים פטורות, אף כאן נשים פטורות.
ורבא מאי טעמא לא אמר כאביי? קרח קרחה לא משמע ליה.
ואביי מאי טעמא לא אמר כרבא? אמר לך: תפילין גופייהו מהכא גמר לה, מה להלן מקום שעושים קרחה בגובהה של ראש, אף כאן מקום הנחה בגובה הראש...

לפנינו מחלוקת אביי ורבא והגמרא שואלת תחילה דווקא על רבא מדוע אינו סובר כאביי.
ואולי נאמר שבמקרים שמסתבר יותר טעמו של אחד החולקים [ויש לבדוק זאת לגופא של סוגיה] רק אז שואלת הגמרא על החולק מדוע אינו סובר כדעה היותר ברורה ומנומקת.

4.4

לפי זה יוצא שכלל הלכה שמוגדר ככלל בסיסי [להבדיל, בלשון ימינו: "חוק יסוד"] - כגון, שהלכה כמי שמסתבר טעמו - גובר על הרבה כללי פסיקה לגבי מחלוקות חכמים [הכרעה בין אישית].

4.5

בכל אופן יש לשאול מה משיב רבי יוחנן על הדרשה של ריש לקיש, ומדוע הסברא של רבי יוחנן נראית לגמרא יותר "פשיטא" [ "בשלמא..."] מהדרשה של ריש לקיש?

5.

ממשיכה הגמרא:
רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו באותו עניין על המשנה לעיל [בבא קמא בדף ע]:

ואזדו לטעמייהו,
דאתמר:
המוכר טריפה, לדברי ר' שמעון -
רבי יוחנן אמר: חייב,
וריש לקיש אמר: פטור;
רבי יוחנן אמר חייב,
אע"ג דליתיה בטביחה איתיה במכירה,
וריש לקיש אמר פטור, כיון דליתיה בטביחה ליתיה במכירה.

6.

איתיביה רבי יוחנן לר"ש בן לקיש: גנב כלאים וטבחה, טריפה ומכרה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה;
מאי לאו ר"ש היא,
אלמא אע"ג דליתיה בטביחה איתיה במכירה!

7.

אמר ליה: לא, רבנן.
אי רבנן, טריפה במכירה איתא, בזביחה ליתא?

8.

ואלא מאי? ר"ש, כלאים בטביחה איתא, במכירה ליתא?
אלא תנא טביחה והוא הדין למכירה,
אימא לרבנן נמי, תנא מכירה והוא הדין לטביחה.

9.

ורבי יוחנן? אמר לך: האי מאי?
אי אמרת בשלמא ר"ש,
איידי דתנא טריפה בחדא תנא כלאים בחדא,
אלא אי אמרת רבנן, נערבינהו וניתנינהו: גנב כלאים וטריפה, טבחן ומכרן - משלם תשלומי ארבעה וחמשה!

10.

קשיא.

למסקנה קשה על ריש לקיש.
אלא שיש להדגיש שכל המחלוקת בסוגייתנו בין ריש לקיש ורבי יוחנן הוא בביאור שיטות רבי שמעון וחכמים במשנתנו ובמשנה הקודמת.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר