גידול בהמה דקה בארץ ישראל בימינו / הרב עקיבא כהנא

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

בבא-קמא עט ע"ב

במשנה (בבא קמא עט עמוד ב) נאמר שיש איסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל, ומבואר בראשונים שטעם האיסור הוא משום שהבהמה הדקה נכנסת לשדות של אנשים אחרים ומזיקה אותם, וכך גורמת לאנשים שלא להתיישב בארץ ישראל.

איסור זה נפסק להלכה ברמב"ם (נזקי ממון ה, ב) וברא"ש (ז, יג) ובשולחן ערוך (חושן משפט תט, א).

האם קיים איסור בזמן שאין יהודים בארץ

בשולחן ערוך הוא מסייג את הדין וכותב:

האידנא, שאין מצוי שיהיו לישראל בארץ ישראל שדות, נראה דשרי.

גר"א (סק"א) ביאר שלדעת השולחן ערוך, האיסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל אינו תלוי במיקום - ארץ ישראל, אלא תלוי במקום שגרים בו ישראל, ולכן גם במקומות אחרים שגרים בהם יהודים אסור לגדל בהמה דקה ולהיפך, אם בארץ ישראל אין ליהודים שדות, הרי שניתן לגדל בהמה דקה.

מדברי הגר"א נראה שאין כוונת השולחן ערוך לומר שהייתה תקנה והיא התבטלה, אלא שדין זה אינו תלוי במיקום - ארץ ישראל, אלא במקום שגרים בו ישראל. כך גם מוכח מראיותיו של הגר"א.

אולם הרב צבי פסח פרנק כתב שלא מחזירים את התקנה כיון שהיה זמן שלא נהגו אותה. נראה שכוונתו שגזירה שבפועל היו שנים שלא נהגה בעם ישראל בכלל, אינה חוזרת לנהוג מעצמה, אלא צריך לגזור אותה מחדש.

לעומת דברי השולחן ערוך, רבי אשתורי הפרחי (כפתור ופרח י) סובר שגם כשאין ישראל על אדמתם קיים איסור לגדל בהמה דקה:

שהרי ארץ ישראל נאסרו בה אלו הדינין מצד עצמה, שהוזהרנו בהפסדה ונצטווינו ביישובה כל הימים ואף על פי שאין הארץ בידינו.

הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ג, חושן משפט ז) חלק על דברי הרב צבי פסח פרנק וסבר שגם תקנה שבזמן מסוים לא נהגה בעם ישראל, משום שלא הייתה שייכת, לא צריך לגזור אותה מחדש, אלא היא חלה מעצמה.

הציץ אליעזר (ז, כד) חלק על דברי הרב עובדיה, והביא מדברי הרמ"ע מפאנו (סימן פה) שכתב:

דקתני אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל דהיינו דוקא בשלוח הרגל אבל במכניס לה מזונות במקום שמור לא גזרו דאי הכי תכבד העבודה ללשכת הטלאים ועוד הויא לה גזרה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה

לדעת הרמ"ע מפאנו כלל לא גזרו על בהמה דקה אם המגדל מגדל אותה בתוך דיר סגור, אלא רק אם המגדל מגדל בשטחים פתוחים. ואמנם, הקשו על דברי רמ"ע מפאנו מהגמרא עצמה שהביאה מעשה בחסיד אחד שגידל עז בתוך ביתו, ובאו חכמים לבקרו וכעסו עליו כיון שהוא גידל בהמה דקה ומוכח שחל איסור לגדל גם בתוך בית סגור. קושיה זו נזכרת בהערות על דבריו רמ"ע וכתב שם שהוא עצמו הקשה זאת, ותירץ שרק בגלל שהיה אדם חשוב והיה חשש שאנשים אחרים יגררו אחריו ולא ידעו מהי הסיבה לגידול הבהמות, לכן החמירו עליו.

בנוסף הוא כותב סברא, שבישובים חדשים שנועדו להיות ישובים חקלאים, לא שייכת סברה זו, שהרי כל אדם שבא לשם יודע שיתכן שיהיו שם בהמות דקות, ועל דעת זה הוא הגיע לשם והקים את השדה שלו. הרב זלמן נחמיה גולדברג (תחומין יז עמודים 61-66) דן בדברים אלו וכותב שזה תלוי בטעם התקנה.

אמנם, הרב שמואל וואזנר (שבט הלוי ד, רכז) כותב שאילו ראה השולחן ערוך דברי ה'כפתור ופרח' היה אומר שגם בזמנו קיים איסור לגדל בהמה דקה, ובלאו הכי כותב שבימינו אמור האיסור לחזור, ולכן הוא כותב שאין לגדל בימינו.

אלא שהרב זילברשטיין (חשוקי חמד בסוגיה כאן) כתב שהחזון איש כתב שמותר כיון שהשולחן ערוך כבר התיר.

סיכום:
גידול בהמה דקה בארץ ישראל נאסר במשנה, אך לדעת שולחן ערוך בזמן שישראל לא מצויים על אדמתם אין איסור. יש הסוברים שאיסור זה לא התחדש אחרי שהתבטל, ויש המתירים מטעמים אחרים לגדל בהמה דקה בימינו.