סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

והלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא עג ע"א-ע"ב

 


גמ'. איתמר: עד זומם - אביי אמר: למפרע הוא נפסל, רבא אמר: מכאן ולהבא הוא נפסל.
אביי אמר למפרע הוא נפסל, מההוא שעתא דאסהיד הוה ליה רשע,
והתורה אמרה: +שמות כ"ג+ אל תשת... רשע... עד;
רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל, עד זומם חידוש הוא,
דהא תרי ותרי נינהו, מאי חזית דציית להני? ציית להני,
הלכך אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך.
איכא דאמרי: רבא נמי כאביי סבירא ליה, דאמר למפרע הוא נפסל, והכא היינו טעמיה דרבא,
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף עג עמוד א
משום פסידא דלקוחות.
מאי בינייהו?
דאסהידו ביה תרי לחד ותרי לחד,
אי נמי דפסלינהו בגזלנותא,
להך לישנא דאמרת משום חידוש - ליכא,
להך לישנא דאמרת משום פסידא דלקוחות - איכא.
אמר רבי ירמיה מדפתי: עבד רב פפא עובדא כוותיה דרבא.
רב אשי אמר: הלכתא כוותיה דאביי.
והלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם. 

מבנה הסוגיה:

1.

מחלוקת אביי ורבא:

גמ'. איתמר: עד זומם - אביי אמר: למפרע הוא נפסל, רבא אמר: מכאן ולהבא הוא נפסל.

2.
הנימוק של אביי:

אביי אמר למפרע הוא נפסל, מההוא שעתא דאסהיד הוה ליה רשע,
והתורה אמרה: +שמות כ"ג+ אל תשת... רשע... עד;

אביי עצמו מנמק את דעתו, או ש"סתמא דגמרא" מנמקת את דעת אביי.

3.
הנימוק של רבא:

רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל, עד זומם חידוש הוא,
דהא תרי ותרי נינהו, מאי חזית דציית להני? ציית להני,
הלכך אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך.

רבא עצמו מנמק את דעתו, או ש"סתמא דגמרא" מנמקת את דעת רבא.

4.

איכא דאמרי: רבא נמי כאביי סבירא ליה, דאמר למפרע הוא נפסל, והכא היינו טעמיה דרבא, משום פסידא דלקוחות.

לפי ה"איכא דאמרי" גם רבא מסכים לעיקרון של אביי שעד זומם נפסל למפרע - משעת עדותו. אלא כדי שלא ינזקו לקוחות למפרע הרי שתיקנו שעד זומם יפסל רק משעת ההזמה.

4.1

מהאמור לעיל ברור שלפי רבא מדובר בתקנת חכמים.

4.2

דינו של רבא - גם לפי האיכא דאמרי" - תקף לכל דיני ממונות - ראה "שוטנשטיין", הערה 1. אבל בדיני איסור והיתר לפי כולם עד זומם נפסל למפרע, "שוטנשטיין", הערה 2.

5.

הגמרא מחפשת "נפקא מינה" בדיני ממונות בין אביי ורבא:

מאי בינייהו?
דאסהידו ביה תרי לחד ותרי לחד,
אי נמי דפסלינהו בגזלנותא,
להך לישנא דאמרת משום חידוש - ליכא,
להך לישנא דאמרת משום פסידא דלקוחות - איכא.

הערה: מדוע הגמרא משתמשת בביטוי "להך לישנא" ולא מזכירה במפורש את אביי ורבא.

6.

לפי הלשון ראשון רבא פוסל עד זומם גם בדיני איסור והיתר רק מעת הזמה.
ולפי ה"איכא דאמרי" רבא פוסל עד זומם רק בדיני ממונות - מתקנת חכמים - מעת ההזמה, אבל בדיני איסור והיתר רבא מסכים לדעת אביי שעד זומם נפסל למפרע.

7.

מהדיון בגמרא עד כאן שרק לגבי רבא יש הבדל בין הלשון ראשון לאיכא דאמרי, משמע לכאורה שהלכה צריכה להיות כרבא על פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".

8.

אמר רבי ירמיה מדפתי: עבד רב פפא עובדא כוותיה דרבא.

לא ברור אם רב פפא פסק כרבא לפי הלשון הראשון או לפי ה"איכא דאמרי".
ואולי יש לומר שרב פפא פסק כרבא מפני מה שאמור לעיל בסעיף 7.

9.

רב אשי אמר: הלכתא כוותיה דאביי.

בניגוד לרב פפא רב אשי פוסק כאביי. לפי זה יוצא, שרב אשי לא "מחשיב" כלל את הדיון שמובא בדעת רבא בתחילת הסוגיה.

9.1

אולי אפשר לומר שרב אשי פוסק כלשון השני - ה"איכא דאמרי" - בגמרא, שרבא מודה לאביי כעיקרון - בדין תורה, ורב אשי לא מקבל "רק" את "תקנת חכמים" לפי רבא בלשון השני.

9.2

הערה: תקנת חכמים שמובאת בפרשני סוגייתנו יש לדון האם היא תקנה שתוקנה על ידי רבא עצמו או שזו תקנה מוקדמת לדעת רבא, ואולי רב אשי בסוגייתנו מבטל תקנה זו!

10.

מסקנת הסוגיה:

והלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם.

הלכה כאביי לא רק בסוגייתנו אלא בששה נושאים שונים.

10.1

בפשטות ה"והלכתא" פוסקת כאביי לא בגלל דברי רב אשי, ואולי בכלל ניתן לומר שרב אשי עורך הגמרא - הוא זה שקבע כאן את ה"והלכתא", ולמעשה רב אשי בא להרחיב את מה שפסק באופן ספציפי בסוגייתנו כאביי - לעיל בסעיף 9.

10.2

דיון ארוך בפרשנים - בסוגיות שונות בש"ס - האם יש חריגים לכלל, ומדוע.

11.

הגמרא בהמשך הסוגיה מקשה על אביי:

תנן: גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם, ונמצאו זוממין - משלמין את הכל;

11.1

ומיישבת:

... אמרי: הכא במאי עסקינן - כגון שהוזמו על הטביחה תחילה...

12.

אחר כך מנסה לתלות את המחלוקת בין אביי ורבא במחלוק תנאים:

לימא כתנאי: היו שנים מעידין אותו שגנב והן מעידין אותו שטבח,
והוזמו על הגניבה - עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה;
הוזמו על הטביחה - הוא משלם תשלומי כפל, והן משלמין תשלומי שלשה;
...מאי לאו בהא קמיפלגי,
דרבנן סברי: מכאן ולהבא הוא נפסל,
וכיון דמההיא שעתא קא מיתזמי,
אטביחה דקא מיתזמי איתזום,
אגניבה דלא מיתזמי לא איתזום;
ר' יוסי סבר: למפרע הוא נפסל,
וכיון דמיד כי אסהידו הוא דמיפסלי,
אי איתזמו להו אטביחה איתזמו להו נמי אגניבה,
דהא תוך כדי דיבור כדיבור דמי!

12.1

ודוחה זאת:

אמרי: אי תוך כדי דיבור כדיבור דמי,
דכולי עלמא - למפרע הוא נפסל,
אלא הכא בתוך כדי דיבור כדיבור דמי קא מיפלגי,
רבנן סברי: תוך כדי דיבור
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף עג עמוד ב
לאו כדיבור דמי,
ורבי יוסי סבר: תוך כדי דיבור כדיבור דמי.
וסבר ר' יוסי תוך כדי דיבור כדיבור דמי?...

לפי הדחיה הלכה כאביי.

13.

וקשה, הרי כבר נפסקה הלכה כאביי לעיל בסעיפים 9-10, ומדוע הגמרא ממשיכה להקשות וליישב!

13.1

אולי האמור לעיל בסוף סעיף 12 מסתמך על מה שכבר נקבע שהלכה בסוגייתנו כאביי.

14.

בכמה מקומות בש"ס עוסקים הפרשנים בכלל זה של הלכה כאביי ביע"ל קג"ם, האם מדובר רק ב"סימן" ובכל אחד מהנושאים נקבע בנפרד שכך הלכה כאביי, או שיש קשר בין ששת הנושאים שביע"ל קג"ם [וקצת קשה, שהרי יש מחלוקת בפרשנים מה פענוח של כמה אותיות בראשי תיבות של יע"ל קג"ם].

15.

יש סוגיה מקבילה במסכת סנהדרין דף כז עמוד א

16.

ראה בהרחבה על הכלל של "הלכתא כאביי ביע"ל קג"ם", אצל הרב זיני, "רבנן סבוראי", עמדים 347-366.



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר