סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מאן חכמים

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא עא ע"א

 

אמרי: מאן חכמים? ר"ש, דאמר: שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה.

1.

מדובר על חכמים בברייתא בתחילת העמוד שפוטרים מתשלומים כשחייב מיתה.
והגמרא - בהסבר זה - מסבירה ש"חכמים" בברייתא הם בשיטת רבי שמעון שסובר ששחיטה שאינה ראויה לא מוגדרת כשחיטה, וממילא אין חיוב לשלם ד' וה' [מי ששוחט שור או שה גנובים] כי אין שחיטה, ובלי קשר לדין של "קים ליה בדרבה מיניה" שגם בגללו יהיה פטור מתשלומי ד וה'.

2.

לכאורה משמע מכאן שיש לפסוק כרבי שמעון וחכמים, ששחיטה שאינה ראויה אינה שחיטה - ולא כרבי מאיר.

3.

ראה מה שכתבתי על חולין דף פב:

כסף משנה הלכות שחיטה פרק יב הלכה ו :

שחיטה שאינה ראויה לאכילה שמה שחיטה וכו'. משנה פ' אותו ואת בנו (דף פ"א:) השוחט ונמצאת טריפה השוחט לע"ז השוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה ר"ש פוטר וחכמים מחייבים ואמרינן בפ' כיסוי הדם (דף פ"ה) ראה "רבי" דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים, ובמשנה פרק אותו ואת בנו דשוחט חולין בעזרה חייב משום אותו ואת בנו:

הגמרא אומרת שדברי חכמים במשנתנו - חולין דף פב - הם דברי רבי מאיר, אלא שרבי יהודה הנשיא פסק כרבי מאיר נגד רבי שמעון ולכן כתב "חכמים" במקום "רבי מאיר".

3.1

לפי דברים אלה אולי ניתן לומר: הגמרא במסכת עירובין דף מו עמוד ב דנה בכללי ההכרעה בין התנאים, ובסוף הסוגיה מובא: "איבעיא להו: רבי מאיר ורבי שמעון מאי? - תיקו, ושם בגמרא יש אמוראים שלא מקבלים הכללים הנ"ל.

3.2

כלומר אם היה מוזכר במשנה שמו של רבי מאיר אי אפשר היה להכריע בין רבי מאיר ורבי שמעון, לכן בא רבי יהודה הנשיא וכתב "חכמים" כדי שנפסוק כמותם, כי "יחיד ורבים – הלכה כרבים"

3.3

ולסיכום: הגמרא כאילו מלמדת אותנו שלולא הכרעת רבי יהודה הנשיא היה צורך לפסוק כרבי שמעון מפני ש"סוגיה כוותיה", אבל – כך משמע מהרמב"ם – פוסקים כחכמים מפני שכך פסק רבי יהודה הנשיא.

3.4

הסבר זה עונה לשאלה מדוע דווקא על משנתנו אומרת הגמרא [בדף פה], שרבי יהודה הנשיא פסק כרבי מאיר ולכן כתב "חכמים", הרי יש משניות רבות שבהם מופיע "חכמים", האם תמיד מדובר ב"רבי מאיר", שרבי יהודה הנשיא פסק כמותו ולכן כתב "חכמים"? כנראה שלא.

4.

בסוגייתנו - בבא קמא דף עא - מדובר בברייתא וממילא לא "רבי" כתב "חכמים" במקום "רבי שמעון" !!!

ולכן יש לפסוק כפי אותה משנה ש"רבי" כינה את דעת רבי מאיר כ"חכמים"

5.

יד מלאכי כללי התלמוד כלל תו:

"מאן חכמים ר' פלוני, משמע דהיכא דאיתמר האי לישנא בגמרא לאו למימרא דיחידאה הוא ולא קי"ל הכי אלא אדרבא אשמועינן תלמודא דאע"ג דסברא יחידאה היא הכי קי"ל
ולמדך דחכמים דקתני מתניתין אין זו סברת רבים אלא יחידאה היא ורבים קבלו מאותו יחיד סברא זו ומשום הכי הלכה כמותו והיינו דאפקה רבי בלישנא דחכמים
וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים פ"ו וז"ל אבל מה שנאמר במשנה חכמים ר"ל כי לפעמים יכנה בחכמים בשביל אחד מן האנשים שהקדמנו שמותם ופעמים ירצה לומר בשביל כל המון החכמים ופעמים יבאר בתלמוד ויאמר מאן חכמים ר"פ,
ואולם יעשה זה בהיות המקבלים רבים שקבלו מן החכם ההוא ובעבור היות אנשי הדעת ההוא רבים יקראם חכמים ואפילו שיהיה לאיש אחד עכ"ד "

כלומר, הגמרא מיידעת אותנו שמדובר בדעת יחיד שרבים קיבלו את דעתו, ולכן רבי יהודה הנשיא כתב "חכמים" – כי הלכה כדעה זו.

5.1

אבל נראה בפשטות שכל זה אמור לגבי משנה ולא לגבי ברייתא! ולכן בסוגייתנו - בבא קמא דף עא - הלכה תהיה כלעיל בסוף סעיף 4.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר