לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי / רפי זברגר

אומרת המשנה בדף שלנו: אדם מועד לעולם. כזכור, במזיק הנקרא ''קרן'', ישנו הבדל בין ''תם'' ל''מועד'' – אם שור נגח פעם ראשונה או שניה, נקרא שור ''תם'' ובעליו אינו משלם אלא חצי נזק, אך בפעם השלישית [יש אומרים רק בפעם הרביעית] שור נקרא ''מועד'' ובעליו משלמים נזק שלם. כל זאת ביחס לשור, או כל בהמה וחיה אחרת המזיקים, אך אדם – הוא מועד לעולם. אין הבדל בין אדם שמזיק בפעמים הראשונות לאדם אשר הזיק בעבר, כבר בפעם הראשונה להיזקו, נקרא מועד, ומשלם נזק שלם.
מוסיפה המשנה ללמד: בין שוגג, בין מזיד, בין ער בין ישן. כלומר גם אם אדם אינו ממש ב''פוקוס'' אמיתי, כגון שהוא ישן, ותוך כדי שנתו הזיק לאדם אחר, הרי הוא נאשם, ומתחייב לשלם נזק שלם. גם אם הוא היה ''שוגג'' ועשה את הפעולה שלא במתכוון, גם אז – מתחייב לשלם נזק שלם.
הגמרא מלמדת אותנו את מקור ההלכה, הנובעת מהפסוק: כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה (שמות כ"א, כ"ה). הפסוק מדבר על שני אנשים אשר רבים ביניהם, ותוך כדי מריבתם, פגעו באשה הרה, והזיקו לוולד ברחמה. אומרת התורה שיש לשלם פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע, ומסיקה מכך הגמרא: לחייבו על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון. כלומר: אדם חייב לעולם על נזקיו, גם אם אינו מתכוון להם, וגם אם התרחש ב''אונס''. כלומר, מצב שלא היה יכול לחשוב עליו לפני כן, מצב אשר ''נכפה'' על האדם בניגוד לרצונו ולכוונותיו, מצב המכונה בפיו חכמים ''אונס'', הרי שגם כך, האדם מתחייב על הנזקים שביצע, למרות שכביכול לא שלט עליהם, אלא ''נחתו עליו מלמעלה''.