תוך כדי דיבור / רפי זברגר

בבא קמא דף ע"ג 

הרקע

יש מחלוקת בין תנא קמא לרבי יוסי במקרה הבא: היו שנים מעידים שגנב, והן [אותם עדים] מעידים אותו שטבח. אם הוזמו על הגניבה – עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אך אם הוזמו על הטביחה – הוא [הגנב] משלם כפל [על הגניבה] והן – משלמים תשלומי שלושה [ההפרש שרצו לחייב בעדותם]. על כך חולק ומעיר רבי יוסי: במה דברים אמורים בשתי עדויות, אבל בעדות אחת – עדות שבטלה מקצתה, בטלה כולה [גם אם התבטל החלק השני של העדות].
לאחר ניסיונות של הגמרא להסביר את שורש המחלוקת, מגיעה הגמרא למסקנה, כי מחלוקתם תלויה בשאלה: האם תוך כדי דיבור – כדיבור דמי [דומה] או לא. כלומר, האם אדם הטוען טענה, ומיד לאחר מכן, בזמן המוגדר ''תוך כדי דיבור'' חוזר בו מטענתו וטוען טענה אחרת, לפי רבי יוסי הסובר ''תוך כדי דיבור כדיבור דמי'' – הרי ש''מקבלים'' את החזרה שלו, והאמירה השנייה היא הקובעת. לעומתו, אם נאמר ש''תוך כדי דיבור – לאו כדיבור דמי'', דעתם של חכמים, הרי שאין משמעות לחזרה, והדיבור הראשון הוא התקף. 
 

הנושא

מהו המסר?

התשובה הזאת מדהימה. ההפרש בין "תוך כדי דיבור קצר'' (שלום עליך) ל''תוך כדי דיבור ארוך'' (שלום עליך רבי ומורי) הוא שתי מילים רבי ומורי. אם "ההשהיה" בין האמירה הראשונה לשניה הוא ''הפרש קטן'' של תוך כדי דיבור קצר, אז אומר רבי יוסי, הדיבור השני מבטל את הדיבור הראשון, אך אם ההשהיה טיפ טיפה יותר ארוכה, בעוד שניה וחצי של זמן אמירת המילים הנוספות רבי ומורי , אזי כבר לא אומרים תוך כדי דיבור נחשב כדיבור.
משמעות זמן. משמעות זמן היא כל כך קריטית, וניתן לחזור מדברנו רק אם האמירה השניה נאמרה ממש ממש בסמיכות לאמירה הראשונה. ניתן להרחיב במשמעות זו בהיבטים רבים, אנו נתמקד במבט חינוכי מסוים. כפי שכבר כתבנו בעבר, יש להיזהר מאוד מאמירות העלולות לפגוע, להלבין ולבייש. אם מחנך נכשל, ואכן אמר ''אמירה בעייתית'' העלולה לפגוע במישהו מהשומעים, יש לו זמן קצר מאוד לתיקון המעוות. אם מתקן את עצמו, וחוזר בו תוך כדי דבור, אזי הדיבור הקודם כלא היה, אך אם השתהה זמן ארוך יותר – יש לו ''בעיה גדולה'' לתקן את הנזק שכבר נוצר. חכמים היזהרו בלשונכם.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]