עשה לך סימנים / רפי זברגר

שואלת הגמרא על רבי יוחנן: האם באמת סובר רבי יוחנן שחפץ שאינו ברשותו של אדם אינו יכול להקדישו, והרי רבי יוחנן אמר במקום אחר, כי הלכה כסתם משנה [הלכה היא כמו דעה המובאת במשנה ללא שם אומרה], ומצאנו סתם משנה במסכת מעשר שני (פרק ה', משנה א') הסותרת הלכה זו. להלן נוסח המשנה: כרם רבעי היו מציינין אותו בקזוזות אדמה, סימנא כי אדמה... כרם רבעי (הוסבר בדף הקודם) אסור באכילה מחוץ לירושלים, וכדי להזהיר את האנשים מלאכול את הפירות, שמו ליד הכניסה לכרם, גושי אדמה, כדי שאנשים ייזכרו בתכונות של אדמה, שלאחר ש''משקיעים'' בה היא מניבה פירות, כך גם נטע רבעי, לאחר שפודים את הפירות, ניתן לאוכלם. המשנה ממשיכה בסימן נוסף אשר שמו ליד פירות ערלה (פירות אסורים באכילה שלוש שנים ראשונות של העץ) חרסים שבורים (בלשון המשנה חרסית), להזכיר לכולם, כי פירות אלו אסורים, כמו שחרסית אינה בשימוש כלל וכלל. בהמשך, המשנה מצטטת דעה המתייחסת ל''צנועים'' (גם הוסבר בדף הקודם), המנסים בכל כוחם, למנוע ביצוע עבירות ע''י אנשים אחרים, ע''י שפודים את הפירות ''נטע רבעי'' גם כאשר הפירות לא ברשותם. הינה מצאנו דעה ''סתם'' במשנה, הסותרת את דעת רבי יוחנן, וסוברת כי אדם יכול להקדיש גם פירות שאינם ברשותו.