סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הדר ביה"; רבא ורב פפא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא סז ע"א-ע"ב

 

אמר עולא: מניין ליאוש שאינו קונה?
שנאמר: +מלאכי א+ והבאתם גזול את הפסח ואת החולה,
גזול דומיא דפסח,
מה פסח דלית ליה תקנתא כלל,
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף סז עמוד ב
אף גזול דלית ליה תקנתא,
לא שנא לפני יאוש ולא שנא אחר יאוש.
רבא אמר, מהכא: קרבנו - ולא הגזול;
אימת?
אילימא לפני יאוש, פשיטא, למה לי קרא?
אלא לאו לאחר יאוש,
וש"מ: יאוש לא קני, ש"מ.
והא רבא הוא דאמר דגזל קרבן דחבריה!
איבעית אימא: הדר ביה,
ואיבעית אימא: חד מינייהו רב פפא אמרה.

מבנה הסוגיה:

1.

רבא אמר, מהכא: קרבנו - ולא הגזול;
אימת?
אילימא לפני יאוש, פשיטא, למה לי קרא?
אלא לאו לאחר יאוש,
וש"מ: יאוש לא קני, ש"מ.

רבא סובר שיאוש [לבד ללא שינוי רשות, למשל] לא קונה.

2.

הגמרא מקשה מרבא עצמו ["מדידיה אדידיה"]:

והא רבא הוא דאמר דגזל קרבן דחבריה!

מהסברו של רבא בדף הקודם משמע שהוא סובר שיאוש קונה.

3.
תרוץ ראשון:

איבעית אימא: הדר ביה,

רבא חזר בו מהסברו בדף הקודם והוא באמת סובר למסקנה כבסוגייתנו, שיאוש לא קונה!

4.

תרוץ שני:

ואיבעית אימא: חד מינייהו רב פפא אמרה.

אחד הדינים של רבא לא נאמרו על ידו, אלא על ידי רב פפא תלמידו של רבא.

5.

הערה: אחרי הדיון להלן נחזור להעיר על כל הנאמר לעיל.

6.

נציין כמה עקרונות מדברי התוס' להלן:

תוספות מסכת בבא קמא דף סז עמוד ב:

6.1

רבא אמר מהכא קרבנו ולא הגזול - רבא גרסינן ולא רבה מדקאמר חד מינייהו רב פפא אמר
ולא היו טועים אלא בין רב פפא לרבא שהיה רבו
ופעמים כשהיה אומר רב פפא דברים בסתם היו סבורים שדברי רבא הן,
אבל בין דברי רב פפא לדברי רבה לא היו יכולין לטעות

מדברי הגמרא - בסעיף 4 לעיל - שדין אחד נאמר על ידי רבא ודין אחר [הפוך] נאמר על ידי רב פפא מוכח שמדובר ברבא ולא ברבה. ותוס' מסביר שלגבי דינים של רב פפא ניתן לחשוב [בטעת?] שהם למעשה דברי רבא.
נראה מתוך דבריו שרב פפא היה התלמיד המובהק [היחיד?] של רבא.

6.2
גם ניתן לדייק מדברי תוס' שקיים "בלבול" קבוע בין "רבא" "רבה".

6.3

ולעיל (בבא קמא דף סו:) גרס אמר ליה רבא משכבו ולא הגזול כו' אף על גב דרבה הוה בר פלוגתיה דרב יוסף ולרבה הקשה אביי
צריך לומר דרבה עצמו לא השיב לו כלום אלא רבא השיב לו מדפריך הכא והא רבא הוא דאמר דגזל קרבן דחבריה וקאמר דחד מינייהו רב פפא אמרה
וכן משמע דבכל הספרים גרס לעיל אמר ליה רבא
ואי רבה השיבו הל"ל אמר ליה ולא היה צריך להזכיר רבה כיון דמקשה לרבה

לפי האמור בסעיף 6.2 הוא מסביר שבדף הקודם יש לגרוס "רבא" אע"פ שמדובר בדו-שיח עם רב יוסף שהיה בר הפלוגתא הקבוע של רבה ולא של רבא.

6.3.1

וגם משמע מדברי תוס' שהביטוי "אמר ליה"+שם החכם האומר [כבדף הקודם - "אמר ליה רבא"] מוכיח שהאומר הוא חכם שלא עליו הקשו. כלומר, שאותו חכם - רבא - לא היה מעורב במחלוקת שהוזכרה בסוגיה לפניו.

6.4

ותוס' מוכיח מסוגיות נוספת שרבא סובר שיאוש לא קונה - כבסוגייתנו:

וכן משמע בהניזקין (גיטין דף נה: ושם) דרבא אית ליה דיאוש כדי לא קני
דבעי רבא כי אוקמוה רבנן ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדש למאי נ"מ כו'
ואי יאוש קני לכל הפחות משעת יאוש כבר הוא ברשותיה
ובפרק בתרא (בבא קמא דף קיא: ושם) קאמר רבא לעולם רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי משמע התם דאית ליה דיאוש לא קני
והתם רבא דהוא בר פלוגתיה דרמי בר חמא
והא דאמר רבא בפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כו:) גבי מציאה נטלה לפני יאוש על מנת לגזלה עובר בכולן ואף על גב דאהדריה בתר יאוש מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה אף על גב דיאוש לא קני מ"מ כיון דהועיל יאוש למוכרה או להקדישה חשיב גזלן.

7.

בסעיפים 3-4 לעיל הובאו שני תרוצים בגמרא. יש לשאול האם יש מחלוקת ביניהם? וכך יש לשאול לגבי כל "ואיבעית אימא" בש"ס.

7.1

יתכן שהתרוץ הראשון גם אם הוא לא מקבל את התרוץ השני בסוגייתנו - מבחינה עובדתית - בכל זאת הוא לא חולק על העקרונות שבדברי תוס' בביאור התרוץ השני - לעיל בסעיפים 6-6.4.

8.

הערה כללית: לכאורה על כל סתירה בדברי חכם [תנא או אמורא] ניתן תמיד ליישב על פי אחד מההסברים בסוגייתנו הנ"ל:

א. החכם חזר בו.

ב. אחד הדינים נאמר על ידי תלמיד, כמו הביטוי "תרי תנאי אליבא ד...", ובסוגייתנו נאמר על אמוראים.

9.

לפי התרוץ הראשון:

איבעית אימא: הדר ביה,

צריך לומר שרבא חזר בו מהסברו בדף הקודם והוא באמת סובר למסקנה, שיאוש לא קונה! ולא נאמר, שבדף הקודם הוא חזר בו מהאמור בדף זה, כי לכן רב אשי - עורך הגמרא סידר כך את סדר הסוגיות.

9.1

גם לפי התרוץ שני:

ואיבעית אימא: חד מינייהו רב פפא אמרה.

צריך לומר שהדין בסוגייתנו - יאוש לא קונה - הוא זה שנאמר על ידי רב פפא, כי הלכה כמותו כי היה "בתראי" לעומת רבו - רבא, וגם כאן ההסבר הוא, שכך סידר עורך הגמרא את מהלך הסוגיות בדף הקודם ובסוגייתנו.

10.

עיקרון קצת דומה מובא בסוגייתנו בדף א:

שיטה מקובצת מסכת בבא קמא דף סז עמוד א:

האי אשר גזל מיבעי ליה למעוטי גזל אביו וכו'. הא דלא פריך הך פירכא אמילתיה דרבה לעיל משום שבבית המדרש נאמרה על מילתיה דרב חסדא קבעה נמי רב אשי אמילתיה. הרא"ש ז"ל.

כלומר, מהלך הסוגיה לפעמים משקף את הדברים כפי שנאמרו בפועל בבית המדרש. [ומובא גם ב"יד מלאכי", כלל תנד].



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר