אשה שאלה שמלה יקרה והשמלה אבדה / הרב עקיבא כהנא
פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה
בבא-קמא סב ע"א
מעשה היה באשה שביקשה מחברתה שמלה לערב, לאחר שהשמלה אבדה לשואלת ביקשה מהחברה לומר לה כמה השמלה היתה שוה, החברה נקבה בסכום של כמה אלפי שקלים, ואמרה לה שהשמלה היתה השמלה היקרה ביותר שהיתה לה בבית, השואלת כמובן לא ידעה שמדובר על שמלה בסכום כה יקר? כמה חייבת השואלת לשלם?
בגמרא שנלמד השבוע (סב ע"א) אמר רבא שאדם הנותן דינר זהב לאשה, אך כשנתן את הדינר לאשה אמר לה שתשמור היטב על הדינר כי הוא דינר כסף, אזי הדין הוא שאם האשה הזיקה את הדינר כלומר, זרקה אותו או השחיתה אותו אזי האשה חייבת את השווי המלא של הדינר כלומר דינר זהב, אולם אם האש פשעה בשמירת החפץ והתחייבבה לשלם כדין שומר, אז היא משלמת סכום נמוך כשל דינר כסף, זאת משום שהחיוב הממוני על הפשיעה בשמירה נובע מקבלת השמירה, והאשה הסכימה לקבל שמירה רק על דינר כסף, ולא על דינר זהב.
דין זה הוא דין שאינו מיוחד דווקא לאשה, אלא הוא קשור גם לאיש וגם לאשה, ואם כן מדוע נאמר בגמרא שנתן דווקא לאשה? הנמוקי יוסף (כה ע"ב ד"ה וחיפן) ביאר שהסיבה היא שבקידושין מדובר רבות על 'נותן דינר זהב לאשה' לכן זה מעין 'שיגרא דלישנא' שהתנא שונה באופן אוטומטי. לעומת זאת רבינו ישעיה (פסקי רי"ד ד"ה אמר רבא) הסביר שדברי רבא אמורים דווקא בנותן דינר זהב לאשה שהיא לא בקיאה כל כך בהבחנות שבעלויות שבין כסף וזהב, ולכן היא לא התחייבה שמירה ברמה של זהב, אלא ברמה של כסף.
מרדכי (רמז רז) הוכיח מדין זה שאדם שהיה לו משכון של גוי, והפקיד אותו צל חבר שלו לשמור והגוי תובע ממנו כעת סכום גדול תמורת המשכון שאבד, והמפקיד בא לשומר ותובע ממנו סכום זהה לסכום שאותו הוא מפסיד, השומר חייב רק בערך האמיתי של החפץ זאת משום שזהו הסכום שעליו הוא קיבל שמירה.
אך בהבנת דין המרדכי נחלקו הש"ך (עב, מ) והמהרש"ל (ים של שלמה ב"ק ו, לד):
לדעת ש"ך מדובר כשהגוי אינו תובע סכום הגדול משווי הסייף, ואף על פי כן השומר פטור זאת משום שבזמן ההפקדה המפקיד לא הודיע לשומר שמדובר בסייף יקר ערך, ואם היה מודיע לו יתכן שהשומר היה מסרב לקבל שמירה על החפץ, ולכן הוא חייב לשלם רק שווי של סייף רגיל הנמכר בשוק. כמו כן המפקיד פשע בכך שלא אמר לו שמדובר בסייף בסכום גבוה יותר מהרגיל.
המהרש"ל התקשה בדין זה, שבגמרא נאמר רק לגבי מקרה שבו האחריות היא על המפקיד שהודיע שמדובר בשווי של דינר כסף, ולא בשווי דינר זהב, אבל כשאדם משאיל לחבירו חפץ ולא אומר לו כלום, מדוע שנפטור אותו, והרי האחריות עליו לברר מה שווי החפץ? ולכן כתב שרק כשהגוי תובע סכום הגדול משווי החפץ השואל פטור.
האורים (שם לז) כתב שדין זה תלוי במציאות ואם יש שונות גדולה בערכי הסייפים הרי שהשומר אינו יכול לפטור את עצמו בטענה שהמפקיד לא הודיע לו מה הערך, אך אם השונות נמוכה, ורוב הסייפים הם בעלי ערך בינוני הרי שהשומר יכול לומר שלא עלה על דעתו שהסייף יקר מהרגיל.
יתכן שמחלוקת מהרש"ל וש"ך תלויה במחלוקת הראשונים מדוע הגמרא עוסקת דווקא באשה ולא באיש, אם מדובר באשה מכיון שהיא לא מבינה את ערך החפץ, אזי צדק המהרש"ל, שאדם שאמור להבין את ערך החפץ שהופקד בידו חייב סכום מלא, אבל אם הסיבה היא רק שיגרת לשון, אז אין הבדל בין אדם המבין את ערך הכסף, לאדם שאינו מבין, בכל מקרה הוא פטור כיון שהמפקיד לא הודיע את הסכום המלא.
אם כן במקרה שלנו לגבי השמלה השאלה תלויה במחלוקת המהרש"ל והש"ך.
סיכום:
בגמרא מבואר שאדם המפקיד דינר ואומר לשור שהוא של כסף, השומר חייב אם פשע רק ערך נמוך. אך נחלקו האחרונים האם במקרה שבו המפקיד לא אמר לשומר שערך החפץ נמוך, האם מוטלת על השומר אחריות נמוכה, או גבוהה.
